העובדה שמבקר המדינה העביר ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד יהודה וינשטיין, את ממצאי הדוח לבחינת ההיבטים המשפטיים, אינה מעידה על כך שיוגשו כתבי אישום. וינשטיין אינו מקבל כדורים להנחתה חוזרת, אלא טומן אותם בארגז המציאות שלו העמוס לעייפה. המציאות העגומה מלמדת שהיועץ המשפטי מעדיף לתפקד כסניגור ציבורי יותר מאשר כתובע כללי בכל הנוגע לאישי ציבור שסרחו. כך הוא ינהג, ככל הנראה, לגבי השרים שמעדו בפרשת אסון הכרמל ואולי גם לגבי האשמים האחרים המככבים בדוח המבקר.

השורה הראשונה היא התעלמות של ראש הממשלה בנימין נתניהו מממצאי הדוח. המבקר קבע שנתניהו נושא באחריות כוללת מאחר שלא טרח להכריע במחלוקת שהייתה בין שר האוצר לשר הפנים. ראש הממשלה כבר שידר מיד אחרי פרסום הדוח, שידאג לכך שלא תיפול שערה אחת מזקנו של שר הפנים אלי ישי או מבלוריתו של שר האוצר ד"ר יובל שטייניץ, שהמבקר הטיל עליהם אחריות מיוחדת. גם השר לביטחון פנים, יצחק אהרונוביץ', שעליו הטיל המבקר אחריות כוללת, לא יינזק מהדוח. נהפוך הוא, אחרי אסון הכרמל הועברה האחריות על מערך הכבאות ממשרד הפנים והוא נבעט כבר כלפי מעלה.

בעתיד הקרוב לא יהיה מי שיגן על הדוח מאחר שעידן לינדנשטראוס מגיע לסיומו. המבקר בעל השיניים החדות חוזר לעיר מגוריו בחיפה. מדירתו הוא יוכל לצפות מדי יום בכרמל המתחדש. העובדה שהוא לא יקרא בפומבי להדחתם של שר הפנים ושר האוצר, תהיה בעוכרינו. כל הסימנים מעידים על כך שגם יורשו של לינדנשטראוס, השופט יוסף שפירא, שהחל כבר השבוע את תקופת החפיפה, יחמוק מ"לחפוף" את ראשיהם של האישים שהדוח "צולב" אותם. הכל יכול היה להיות אולי אחרת, אילו בג"ץ היה מקבל את העתירה שהגישה אומ"ץ מיד לאחר אסון הכרמל, באמצעות עורך הדין שמואל שנהר, שבה דרשנו להקים ועדת חקירה ממלכתית לבדיקת אסון הכרמל. העתירה נדחתה בנימוק שמבקר המדינה החל בבדיקה ויש להמתין למסקנות בדיקתו. אומ"ץ סירבה קודם לכן להיענות לבקשתו של מבקר המדינה למשוך את העתירה, ונותרת עתה ללא תאוות מיצוי מסקנות המבקר בידה. רק אחרי שהתרשמנו שעשרות אנשי משרד מבקר המדינה עושים מלאכת קודש המשתקפת בדוח הרציני ובעל המשקל הסגולי שפורסם השבוע, משכנו את העתירה. בנסיבות שנוצרו אנו מאמינים שאילו הייתה קמה ועדת חקירה ממלכתית, המלצותיה החד-משמעיות החמורות היו מביאות להדחתם של השרים, קציני המשטרה (שנותרו בחיים), קציני שב"ס וטפסרי כבאות שנשאו בכל סוגי האחריות.

אין ספק שהדמות הקומי-טראגית בפרשה זו הוא השופט בדימוס ד"ר אליהו וינוגרד, שגויס ברגע האחרון על-ידי השר ישי, להעניק לו טיהור רטרואקטיבי. אחרי מלחמת לבנון השנייה החליט ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, שנשא באחריות אישית למחדלי המלחמה, למנות בעצמו את בודקיו. אולמרט בחר בוינוגרד לעמוד בראש הוועדה שנושאת מאז את שמו של וינוגרד, לא לתפארת מדינת ישראל. למרבה הצער, דחה קודם לכן בג"ץ, ברוב של ארבעה נגד שלושה שופטים, עתירה של אומ"ץ שדרשה להקים ועדת חקירה ממלכתית לחקירת מחדלי וכשלי מלחמת לבנון השנייה. אילו הייתה קמה ועדה כזו, אולי הכל היה נראה אחרת, מאחר שהיא הייתה נושכת ולא רק נובחת. ואומנם, כעבור שנים, כאשר התברר לוינוגרד שדוח ועדת הבדיקה שהוא עמד בראשה מונח במגירה כנייר שאין לו הופכין, הביע את צערו הפומבי על כך שהתפתה לקבל עליו את התפקיד כפוי הטובה. בפרשת אסון הכרמל יש לוינוגרד סיבה נוספת להצטער. במסגרת השירותים המשפטיים המקצועיים מככב וינוגרד גם בסרט תעמולה שהפיקה שס, שנועד לפאר ולרומם את אלי ישי האיש שבזכותו שוקם, כביכול, מערך הכבאות במדינה. וינוגרד הפגין עליבות רבה בדברי השבח שהעטיר בסרטון על השר ישי והפך לכוכב מזדמן בתעמולת בחירות של שס משולבת בטיהור השרץ שתופץ ביוטיוב. על כך ניתן לומר שזקנתו המשפטית לא מביישת את צעירותו השיפוטית.