קָרְחָנוּת קֹרַח תָּרַם לַלָּשׁוֹן מוּשָׂג לְ"פַלְגָּנוּת" אֵין כָּאן גִּנּוּי מַחְלוֹקוֹת עַל דַעְתָּנוּת שֶׁבְּאֶמְצָעוּתָהּ צַמְחוּ מִשְׁנָה וְתַלְמוּד שׁוֹנֶה הַדָּבָר בְּשִׂים הקָּרְחָנוּת יֵעוּד וְלִיצוֹר פַּלְגָּנוּת וְעַם שָׁדוּד בָּרִי שֶׁפַּלְגָּנוּת אֵינָה בְּגֶדֶר מַחְלֹקֶת הִיא בְּגֶדֶר מַאֲבָק מִשְרוֹת מֻבְהֶקֶת חַפֵּש מַחְלֹקֶה עִנְיָנִית לֹא תִּמְצָא תִּמְצָא מִלְחֶמֶת כִּסְאוֹת רִיב וּמַצָּה וּבָרִיב תְּכָכִים לָרוֹב תִּמְצָא פְּרָשַׁת קֹרַח וָעֲדָתוֹ נוֹעֲדָה לְהַרְתִּיע כְּשֶׁצַדִּיק בִּקֵּש לְאַבֵּד רֹאשׁוֹ בְּמַפְגִּיעַ הִסִּית וְהִדִּיחַ וְאַשְמוֹת שַׁוְא הִשְמִיעַ וְנִבְלַע עִם עֲדָתוֹ בַּאֲדָמָה בְּאֵין מוֹשִׁיעַ הָבָה נֶגַּנֶּה הַתּוֹפָעָה וְנָתְרִיעַ מי הוא קֹרַח ומה הוא מבקש קֹרַח הוא בן יצהר בן קהת בן לוי ולמעשה היה הכתוב צריך להמשיך ולאמר בן יעקב (בן-ישראל), אך הכתוב נעצר בשם לוי , כי יעקב בברכתו לבניו על עֶרֶשׂ דְוַי בקש שלא יזכר שמו על מחלקתם שנאמר: בִּקְהָלָם אַל יֵחַד כְּבוֹדִי (בראשית מט/ו). ואילו בניו בְּעָמְדָם על דוכן המקהלה בבית המקדש, נזכר שם ישראל-יעקב שנאמר: בן אֶבְיָסָף בן קרח בן יצהר בן קהת בן לוי בן-ישראל.(דברי הימים א' ו/ כב-כג) מכל מקום קרח הוא משבט לוי שבטם של משה ואהרן והכתוב איננו מנסה להפחית מערכו וממעמדו של קרח, נהפוך הוא, בשל מעמדו ויחוסו הַמְכֻבָּד, פגיעתו קשה יותר במשה ובאהרן. קרח צרף אליו עוד נציגים משבט ראובן: דתן ואבירם בני אליאב ואון בן פלת בני ראובן . צאצאי שבט ראובן חנו אף הם בצד דרום בשכנות לבני קהת , זה שנאמר : "אוי לרשע ואוי לשכנו". אף על-פי כן יחוסו של קרח נכבד ביותר. מה בקש קרח?ׂ ומדוע דוקא לעת כזאת קם למחות? כי הוא נִתְקַנֵּא על נשיאותו של אליצפן בן עוזיאל שׁמֻנָּה על-ידי משה נשיא כל בני קהת, והרי יודעים אנו כי משה פועל על דעת המקום ולא על דעתו. חמת קרח עלתה כיון שאליצפן הוא בן של הצעיר בבני קהת. קרח אמר למשה ואהרן: הלא בני קהת כלנו, עמרם ויצהר וחברון ועזיאל . משה ואהרן בני עמרם הבכור הם נטלו אחד מלך ואחד כהן גדול. ומדוע אני קרח בנו של הבן השני של קהת בן יצהר לא אטול את התפקיד. כאן גלה קרח שמחלקתו היא על דעת ותלמוד, אלא על תפקיד, משום כך לא חשוב להם הדעת והידיעה, חשוב להם כאן התפקיד שבימינו קוראים לו הכסא . כמובן גם לא חסרה הטענה כי המחלוקת היא על הרעיון הידע והדרך לכן נסה לתת לפלגנות זו, משמעות של דעת וידיעה בנסותו ללעוג למשה בפני קהל עם ועדה.(עם הציצית שכולה תכלת וכו'..) וקרח פתח ואמר (בפנותו לאהרן ומשה) .(טו/ג) : רב לכם .... כלם קְדֹשִׁים ומדוע תתנשאו על קהל ה'. אך משה רמז לקרח כי הוא עושה דבר ה' ולא את רצונו שלו לכן: בֹּקֶר וְיֹדַע ה' את אשר לו ואת הקדוש והקריב אליו ואת אשר יבחר יקריב אליו. (טו/ה) ובכך בקש משה להבהיר כי הפלגנות הזאת נגד האלהים ולא נגדו ונגד אהרן.
המרדת העם חוזרת ונשנית זו לא הפעם הראשונה וזו גם לא האחרונה מסוגה שקמים מנהיגים בלתי מרוצים בקשר למעמדם שלהם ומגיסים את העם כאילו הם נאבקים למענו וממרידים אותו נגד ההנהגה עד שהם תופסים את השלטון ושוכחים מן העם שהמליך אותם. מכאן ואילך הם עושים הכל כדי לשמור על כס השלטון: קואליציות והטבות והקצבות ותרגילים , הכל לגיטימי לשם שמירה על השלטון בידם. ההמרדה של העם במדבר הייתה בעוד העם נודד בתנאים במדבר קשים בדרכו לארץ כנען. והמתקוממים פה הם אנשים ידועי שם ובעלי יחוס מיוחד, מגיסים אתם אלה שלא היו חלק מן העם שנסתפחו אליו ונעזרים בהם להתקומם נגד מנהיגי העם שבשלטון. והרי המקרים שבהם העם התלונן והתאונן כפי שזה קבל ביטוי בפרשת בהעלותך שם הקב"ה מנה את המקרים שהעם נסה אותו : וינסו אותי עשר פעמים ולא שמעו בקולי. זה מתחיל לפי רש"י על הים פעמים: לפני שנכנסו לים אמרו למשה: המבלי אין קברים לקחתנו למות במדבר?(שמות י"ד י"א) ולאחר שיצאו מהים בשלום אמרו: וירא ישראל את מצרים מת (רש"י פרושו על הפסוק בפרק י"ד ל' ). ופעמים קרה הדבר במן כאשר הֵפֵרוּ דברי משה שֶׁצִּוַּם שלא לשמור מהמן, כי הקב"ה ישלח אותו ללא הפסק, הם לא האמינו: ולא שמעו אל משה ויותירו אנשים ממנו עד בקר וגו' . (שמות ט"ז כ') ואף לקטו ממנו בשבת, למרות האזהרה שלא לעשות זאת: ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקט( שמות ט"ז כ') גם בשלו פעמים כשאמרו : בְשִׁבְתֵנוּ על סיר הבשר באכלנו לחם לשבע וגו' (שמות ט"ז ג' וכאשר הצטרפו לאספסוף ... שהתאוו תאוה (במדבר י"א ד' ) ובנושא המים פעמים פעם במרה וילנו העם על משה לאמר מה נשתה (שמות ט"ו כד' ) ופעם ברפידים - וירב העם (שמות י"ז ב') בחטא העגל כאשר הוסתו ודרשו מאהרן: קום עשה לנו אלהים (שמות ל"ב ) גם בעניין המרגלים בפרשת שלח לך : במדבר פארן במעשה המרגלים(במדבר י"ג כ"ו). ההמרדות האלה למעשה המרדות נגד הקב"ה שמצווה על משה ואהרן מה לעשות. ההמרדה של קרח בה אנו עוסקים, איננה שוה בחמרתה לחטא העגל ששם נענש עם שלם וכאן נספו קרח ועדתו וחלק קטן מן העם שתמך בהם .
הקשר בין התופעות של קין ושל קרח אנו מוצאים שי שקשר בין (קין) הַקַּיָּנוּת לבין (קרח) הַקָרְחָנוּת לבין הנצרות. קין מגיש מנחה לאלהים בכונה להראות צדיק בעוו רשע. קרח אמר למשה כולם קדושים במורדו ביחודיות שיש בין קדוש לקדוש. הנצרות טשטשה את יחודו של עם ישראל למרות שיש הבדל בין עם לעם . וקבעו את ישו במרכז האמונה של הנצרות. והנה ניתן לאמר כי : קין טשטש את ההבדל בין אדם לאדם. קרח טשטש את ההבדל בתוך האומה בין קדוש לקדוש והנצרות טשטשה את ההבדל בין עם לעם. בעניין זה מובא שוב הסיפו של האלמנה ובנותיה שהנצרות מספרת אותו שנועד לנגח את עם ישראל ותורתו. האלמנה בה מְדֻבָּר, מוחה נגד הגזל שגזלוה מכח התורה שמשה נתן לעם וזה ספור המעשה: האלמנה קנתה שדה ובאה לחרוש אותו אמרו לה : לא תחרוש בשור וחמור יחדיו. רצתה לזרוע אמרו לה: לא תזרע כלאיים. זרעה לקחו לה תרומות ומעשרות. והמביך ביותר כאילו סיפור זה התרחש במדבר. והרי במדבר לא היו שדות לזריעה ולא זרעו תבואה, לכן גם לא נלקחו מעשרות ותרומות. ללמדך כי שימוש במצוות שחיב העם בהם, דַיָּם כדי לתת עלה לשונאי ישראל להשמיץ אותו. ובאקטואליה של ימינו זו מצרים ומנהיגה החדש.
וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרַיִם וְחֶרֶב לוֹ בְּיָדוֹ אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף בֶּן עַם שֶׁיּוֹשֵׁב לְבַדּוֹ וְהַאֲסַפְסוּף בַּכִּכָּר מֵרִיעַ לַמֶּלֶךְ שֶׁעַתָּה קַם כְּעֶרֶב רַב בָּעֶגֶל וּכְקֹרַח וְעֲדָתוֹ שֶׁהִסִּיתוּ עָם וְהַקּב"ה נָקַם ושִׁלֵּם אָז וְעַתָּה גַּם פָּרָשָׁה רוֹדֶפֶת פָרָשָׁה וּמִצְרַיִם תִהְיֶה בְּצָרָה כִּי הָמְלַךְ מָלַךְ בִּסְעָרָה כְּמוֹ הַמֶּלֶךְ בָּהַפְטָרָה כַּרְתּוּ בְּרִית עִם עֶרֶב-רַב יוֹצֵא עוֹפֶרֶת יְצוּקָה וְהָיוּ הֶם וְהָעֶרֶב רַב חַסְרֵי אוֹנִים וּבִמְצוּקָה כִּי הֶם כְּקֹרַח רָדְפוּ שְׂרָרָה בִּתְשׁוּקָה לִמְדוּנוּ קֹרַח וְעֲדָתוֹ,שֶׁמֶּלֶךְ יִמְלוֹךְ בְּבֹא עִתּוֹ הָרוֹדֵף כָּבוֹד מִמֶּנּוּ בָּרַח, הוּא שׁוֹטֶה שֶׁסָרַח הַנִשְׁעַן עַל אֲסַפְסוּף,יִטְבַּעֹ כְּפַרְעֹה בְּיַם סוּף כִּי עָלָיו לְהַאֲכִיל הָמוֹן עָם, שֶׁיִּטְרֶפֶנּוּ בְּזַעַם כִּי הוּא קָנֶה רָצוּץ עָלָיו הָעָם נִשְׁעַן כִּי זֶה הָעַם, צְמֵא דָּם.
