אני פונה פה אל תושבי דרום המדינה. אשמח לקרוא את תגובותיכם ולשמוע מה דעתכם על הדברים הבאים.
אתם חיים במצב כל כך בלתי נתפס, כבר שנים. ולאחרונה סבבי הטילים שניחתים עליכם רק מתגברים. כאזרח במדינה מתהפכת לי הבטן לנוכח התנהלות הממשלה, הצבא והתקשורת ביחס למצב המלחמה שבו אתם נמצאים.
אומרים עליכם שאתם חזקים בזה שאתם מתמודדים עם המצב. שאתם גיבורים. אבל זו בדיוק השפה של הספר "1984", של ג'ורג' אורוול. האמת היא שקר, השלום הוא מלחמה. האמת לאמיתה היא שאתם חיים ברולטה רוסית אכזרית, אתם לא יודעים אם הטיל הבא יפגע בבית שלכם או במכונית שלכם בזמן נהיגה או בסתם הליכה ברחוב. ילדיכם נכווים נפשית לכל החיים.
בנס אף אחד לא נהרג ובעוד זו המציאות שאתם חיים בה, בשאר המדינה "עסקים כרגיל".
אצל השמאל יש מילה שמרבים להשתמש בה: "סולידריות". "סולידריות עם שיח ג'ראח", "סולידריות עם הפלשתינים נגד הכיבוש" ועוד. בעברית סולידריות היא ערבות הדדית. כלפיכם מסתבר, אין "סולידריות". לא בתקשורת, לא בממשלה ולא בצבא. מתייחסים אליכם כאילו אתם חיים במדינה אחרת, סוריה אולי, ששם יש מלחמה ומה זה נוגע לי ולקפה הפוך שאני שותה עכשיו?
אבל האמת היא שבשביל תושבים רבים מכל רחבי הארץ "אֲנָשִׁים אַחִים אֲנַחְנוּ".
לא אבדה הערבות ההדדית, הסולידריות. לי ולעוד מיליוני אזרחי המדינה, מתהפכת הבטן לנוכח כמות הטילים שנורים עליכם ולנוכח חוסר התגובה המתבקשת מהמדינה.
בשבילנו אתם אחים יקרים ונקרע לנו הלב ממה שעובר עליכם. אתם אזרחי מדינת ישראל בדיוק כמו תושבי חדרה, רעננה, קיסריה וגדרה. זו חרפה שאתם מופקרים כך.
אולי במדינת תל אביב יש כמה אנשים ספורים שחושבים שאתם ממדינה זרה.
מה שצריך לעשות בשנה האחרונה יצאו המונים לרחובות במחאה על מחיר הקוטג', במחאה "חברתית" עלק, במחאה לשחרור
גלעד שליט "בכל מחיר". לא מובן לי כיצד על הפקרת חיים פשוטו כמשמעו, אנחנו לא יוצאים למחות!
זה פשוט מטורף.
האם יותר חשוב לנו קוטג' זול מהחיים שלנו?!
אני חושב שתושבי הדרום צריכים להפעיל לחץ על ראשי המועצות וראשי הערים בדרום ולדרוש הכרזה על שביתה כללית, יום זעם, ולבוא ברבבות לתל אביב, באוטובוסים שיממנו העיריות והמועצות האזוריות.
צריך להפוך את העולם, כדי שהמדינה תממש את הריבונות שלה, לא רק במדינת תל אביב. דמם של תושבי הדרום לא פחות סמוק מדמם של אזרחי מדינת תל אביב.
כיבוש המדינה המשימה האסטרטגית הראשונה במעלה של תושבי הדרום היא כיבוש מדינת תל אביב.
אפשר לומר באופן סרקסטי שבמדינת תל אביב התבצרו מליציות אידיאולוגיות שפוגעות במדינת ישראל בצורה מוראלית. מה יותר חשוב בעיני המליציות האלה? כותרות ענק על דברי ההבל של איזו ח"כית ולא שיש מלחמה בדרום הארץ וכלום לא נעשה כדי למגר את האוייב!
אנחנו חייבים למגר באמצעות מחאה לא אלימה, את הטרור התודעתי-תקשורתי שנשלח לעבר מדינת ישראל כל יום, שעה שעה, מבעד למסכי הטלוויזיה, מאתרי האינטרנט ומהעיתונים.
חייבים למחות נגד המליציות בתקשורת ומעצבי דעת הקהל, שחמושים בשליטה על תודעת הציבור דרך השליטה באמצעי התקשורת, שמעבירים יום יום את המסרים שמשרתים את האג'נדה הפוסט ציונית והשמאלנית קיצונית שלהם .מבחינתם, מה שקורה מחוץ למעוז שלהם, מדינת תל אביב, נופל לרצפה בחדר העריכה. האם רק אני מזועזע מ
יונית לוי או מ
אמנון אברמוביץ'?
מה שאתם, תושבי הדרום, צריכים לעשות בהקדם האפשרי, זה לעזוב הכל, ולבוא ברבבותיכם לתל אביב, ולעשות מעין "יום זעם" (לא אלים חס וחלילה), הפגנות ענק, מול משרדי ynet walla ו-nrg וגם מול הקריה ומגדלי אקירוב, שם אולי שר הביטחון ישמע אתכם מבעד לצלילי הפסנתר המתנגן באחוזתו.
ואז, אולי, גם בעלה של שרה יתעורר ויקיים את הבטחתו טרם הבחירות לחסל את שלטון החמאס בעזה.
