בשנת 1921 פורסמה בעיתון האמריקני "ניו-יורק טיימס" כתבה על אודות שלושה גברים המשתייכים לארגון "דוחובור", אשר התפשטו בתחנת רכבת ליד העיר נלסון שבמחוז "בריטיש קולומביה" בקנדה, וביצעו ריקוד מלחמה אינדיאני. הסיבה למהלך פרובוקטיבי זה הייתה סירובה המתמשך של ארצות-הברית לאפשר לבחורים להיכנס לשטחה מאחר שהוגדרו כ"אנרכיסטים פוליטיים". "דוחובור" הייתה כת נוצרית דתית אשר הוקמה באוקראינה ונודתה על-ידי הכנסייה הרשמית. פירוש שמה הוא "מתאבקים רוחניים". חלקם היגרו לקנדה על-מנת לקבל שטח אדמה גדול וחופש פולחן. לאחר שממשלת קנדה לא עמדה בסיכום המוקדם נולדה תנועת המחאה בעירום. עירום מועיל במיוחד לפני כשבועיים התמלאו הערים מונטריאול וקוויבק מפגינים אשר מחו נגד העלאת שכר הלימוד, אך הם התאחדו כדי למנוע את חגיגות מירוץ המכוניות היוקרתי "פורמולה 1" המשמש סמל לערכים קפיטליסטיים של עושר וזוהר. היו כאלו שבחרו למחות נגד "פורמולה 1" מאחר שהיא קשורה לטענת המפגינים לתיירות מין, אשר מובילה לניצול נשים. המשטרה לא התייחסה לכך בסלחנות ופיזרה את ההפגנה תוך שימוש באלות ובגז מדמיע. העובדה שמדובר היה בהפגנה בעירום (מלא או חלקי), השיגה את הבאזז התקשורתי שאליו כוונה המטרה. באוקראינה הוקמה ב-2008 תנועת נשים בשם "פמינה" אשר נאבקה נגד כל הרעות החולות של העולם המודרני, כגון: תיירות מין, היעדר שוויון בשכר, העלאת שכר לימוד, סקסיזם ועוד. הייחודיות שלהן מתבטאת בכך שהן עושות זאת בחזה חשוף. נראה שהרבה קבוצות מחאה משתמשות בעירום ככלי לקידום המטרות המרכזיות שלהן, אם כדי לצרף אנשים למחאה או כדי לעורר באזז תקשורתי אשר יגביר את האפקט. כך, למשל, ארגון זכויות בעלי החיים "פטה" מארגן קמפיינים רבים נגד לבישת פרוות של בעלי-חיים, תעשיית עורות, התעללות בחיות וניסויים בבעלי-חיים, וכן לעיתים הפגנותיהם אלימות ומלוות בעירום. הייתי מעדיף שעירום יהיה דרך חיים של אנשים, שבו הם יוכלו לעשות פעילויות שגרתיות כגון: קריאה, ריצה, ניקיון, קניות כפי שקיים במספר עיירות וערים בעולם, ולא רק כניצול ציני ומחושב לקידום אג'נדה מסוימת.