כצפרדעים עוורים

הפגנות ההמונים בכיכרות המרכזיים במדינות ערב במהלך 2011 הן תופעה ייחודית, שבאה הודות לתעוזה יוצאת דופן שגילו העמים כלפי מנהיגיהם הטוטליטריים. מה גרם לשבירת מחסום הפחד? ודאי כתיבתם הביקורתית של האינטלקטואלים הערביים במשך שנים ארוכות, בעיקר מחוץ למדינותיהם, היא שהכינה את הקרקע להתפרצויות ההמוניות. המשורר ניזאר קבאני נמנה על המבקרים החריפים של השליטים הערביים, והשמיע את ביקורתו במשך עשרות שנים. בקסידה "השחקנים" (אל מומת'לון), שפרסם באפריל 1969, בעקבות התבוסה הערבית במלחמת ששת הימים, בא קבאני חשבון עם המנהיגים הערביים, "השחקנים", השולטים בגורלות עמיהם, מדכאים את חירותם ואת מחשבתם ומונעים מהם את חופש הביטוי. הוא התרעם על השליטים המנצלים את "פלשתין", כתירוץ לשליטה ללא מיצרים בעמיהם. קריאת התיגר של קבאני אז הייתה בין הזרעים שהצמיחו את ההתקוממות הנוכחית. וכדי להעניק מימד אקטואלי לקסידה של קבאני בא הוגה הדעות אדוניס וקורא במאמרו מה- 3.3.2011 להמונים המתקוממים לדרוש בראש וראשונה את ביטול הפיקוח על המחשבה והחיים. הנה קטעים מתוך "השחקנים" של ניזאר קבאני: כאשר המחשבה במדינה שטוחה כפרסת הסוס... עגולה כפרסת הסוס... כל מוג לב, הנושא רובה, יכול לשחוק את האדם. כאשר העיר היא מלכודת... האנשים הם עכברים. והעיתונים המכוונים הם... מודעות אבל על הקירות. הכול מת. הכול מת המים, הצמחים, הקולות והצבעים. העצים נוטשים את שורשיהם, המקום נס ממקומו והאדם בא לסופו. כאשר האות במדינה... חשיש... האסור על-פי החוק המחשבה כפריצות... כמעשה סדום... כאופיום... פשעים האסורים על-פי החוק. כאשר האנשים בעיר הופכים לצפרדעים עיוורים לא מתפרצים ולא מתלוננים לא שרים ולא בוכים לא מתים ולא חיים. היערות, הילדים,הפרחים והפירות נשרפים... האדם במולדתו מושפל יותר מצרצר... כאשר הצדק במדינה הוא ספינה, שמפליגים בה פיראטים, האדם חש במיטתו מכותר בפחד ובעצבות. כאשר הדמעות במדינה גדולות מהיקף העפעפיים כל דבר נופל, כל דבר נופל השמש, הכוכבים, ההרים והעמקים הליל, היום, הימים והחופים. האלוהים... והאדם כאשר הקסדה היא כאל בשמים עושה בבני אדם כרצונה, מקצצת אותם, מרסקת אותם, הורגת אותם, מסלקת אותם ונוהגת בהם כרצונה. כאשר השלטון במדינה הוא סוג של זנות ההיסטוריה היא מטלית והמחשבה נעל. כאשר משב הרוח בא באישור הסולטאן, גרעין החיטה שאוכלים באישור הסולטאן, וטיפת המים שלוגמים באישור הסולטאן. כאשר אומה שלמה הופכת למקנה המקבל את המספוא שלו בדיר הסולטאן, התינוקות נחנקים ברחם אימם הנשים מפילות... והשמש זורחת על חצרינו כעמוד תליה שחור מתי תסתלקו? הבמה התמוטטה על ראשיכם מתי תסתלקו? הצופים באולם מקללים ויורקים עליכם. פלשתין הייתה לכם לתרנגולת שביציה היקרות אתם אוכלים. פלשתין הייתה לכם ל"חולצת עות'מאן"¹,שבה סחרתם. ברכות לכם... גבולותינו הפכו לפיסות נייר ארצנו...אישה המותרת לכל... אלפי תודות... מלחמת חוזיראן (יוני 1967) הסתיימה מצבנו, תודה לאל, במיטבו סופרינו - מובטלים על רציף המחשבה אוכלים ממטבח הסולטאן ומכים בחרבו הארוכה. סופרינו - לא חשבו מזה מאות בשנים לא נהרגו... לא נצלבו לא עמדו על גבול המוות והשיגעון סופרינו... חיים בחופשה מחוץ להיסטוריה... מלחמת חוזיראן הסתיימה אך עיתוני הבוקר נותרו כשהיו, האותיות האדומות הגדולות... נותרו כשהיו, תמונות העירום המחפירות... נותרו כשהיו. האנשים מתנשמים בכבדות... תחת שוטי המין תחת שוטי האותיות האדומות הגדולות האנשים נופלים כשוורים בארצנו... האדום הזוהר מנצח אותם. מלחמת חוזיראן הסתיימה אך כאילו לא קרה דבר... לא השתנו הפנים, העיניים, בתי המשפט לחקירות, והחוקרים הדון קישוטים נועצים מבטים, האנשים צוחקים... כי קשה להם לבכות. אנו מרוצים במלחמה, בשלום, בחום, בקור בעקרות, ברבייה ובכל מה שכתוב על הלוח השמור בשמיים וכל מה שנאמר: "אנו חוזרים לאלוהים"² הבמה נשרפה על עמודיה אך השחקנים לא מתו.