קשה להיות רופא בישראל, ולא רק בשל רף הכניסה הגבוה למקצוע. הרופא הישראלי פשוט אינו מתוגמל כראוי ובמשכורת המשולמת לו הוא מסוגל רק בקושי לפרנס משפחה. אם לא די בכך, הוא גם מסכן לא אחת את עצמו, כאשר פציינט, או בן-משפחה, שאינו מרוצה מהטיפול הרפואי, מכלה בו את זעמו.
למרות הכל, יש עדיין בארץ ביקוש גדול ללימודי רפואה - ביקוש שכלל אינו עונה על ההיצע. סוד גלוי הוא שישראל סובלת ממחסור משווע ברופאים, ועל-פי כל הסימנים עוד יתעצם המחסור הזה בשנים הקרובות. אם בעבר נאלץ חולה שחטף התקף-לב לנוח במשך שלושה שבועות, שבמהלכם הוא נבדק ונמצא במעקב על-ידי רופא מסוים, הרי שכיום מטפלים בו, באורח אינטנסיבי, מספר רופאים מתחומי התמחות שונים, השולחים אותו הביתה בתום שלושה ימים בלבד.
אבל לא רק בתחום הקרדיולוגיה. מסתבר שכמעט בכל תחום רפואי עובדים כיום צוותים רב-מערכתיים, הכוללים רופאים מהתמחויות שונות. לכן מועסקים באותו בית-חולים מספר רב יותר של רופאים, שנותנים בסופו של דבר ערך-עבודה גבוה יותר. המחסור ברופאים נובע גם בשל עליה במספר האוכלוסין במדינה ובשל העלייה בתוחלת החיים.
סכנת המחסור ברופאים מרחפת, אומנם, מעל מערכת הבריאות בכללותה, אבל היא החריפה בעיקר באותם מקצועות רפואיים המצויים ממש בסכנת הכחדה. בעוד שלהתמחויות מסוימות עדיין משתרך תור ממתינים ארוך לשנים הבאות, הרי שבהתמחויות אחרות משוועים כבר כיום לרופאים חדשים.
תגמול כספי מפתה בשנים האחרונות מסתמן ביקוש גבוה במיוחד להתמחויות בתחומי העור, העיניים, הפלסטיקה, הגינקולוגיה והאורתופדיה. לעומתן, יש ביקוש פוחת בעליל להרדמה, לפתולוגיה, לרפואה פנימית, לנפרולוגיה, לרפואה גרעינית, ולאותם מקצועות רפואיים שנחשבו בעבר דווקא למובילים, כמו טראומה, טיפול נמרץ בילדים, טיפול בפגים וכירורגיה כללית. כל התחומים האלה סובלים עכשיו ממצוקה ומחסור וקיים חשש כבד שאלה רק יעצימו בהמשך.
אין צל של ספק שהמשיכה להתמחויות המבוקשות נעוצה בתגמול הכספי המפתה שלהן. אם בעבר נמדד התגמול במעמד, ביחס ובכבוד - הרי שכיום הוא נמדד בממון. רופא צעיר יעדיף היום התמחות מסוימת רק אם יהיה סמוך ובטוח שבחירתו תבטיח לו בעתיד הכנסה מכובדת. כזו שיהיה בה כדי לפרנס כראוי אותו ואת בני משפחתו. כך, למשל, התמחויות כמו עור ועיניים, שלא עמדו בעבר בראש סולם העדיפויות, עומדות כיום בראש סולם הביקוש. לעומתן, לא מתוגמלת כראוי הרפואה הפנימית, ואפילו הכירורגיה הכללית התובעת המון הקרבה אישית, מתגמלת רק את צמרת המנתחים.
בסיכומו של דבר אין הרופא המצוי מסוגל להתפרנס כראוי מהמשכורת של בית החולים עבור העבודה השוחקת שלו ונאלץ, בלית ברירה, לפנות אל הפרקטיקה הפרטית כדי למלא את מחסורו. הפתרון למצוקה נעוץ בהגדלת מספר בוגרי בתי הספר לרפואה, כך שמתוך ההיצע הגדול יצמח גם ביקוש למגוון רחב יותר של מקצועות רפואיים. באחדות מההתמחויות אין עוד מנוס מתמריץ כלכלי, גם כדי להותיר את הרופאים במקצוע וגם כדי למשוך כוחות חדשים.
