ברית המילה לרך הנולד ביומו השמיני היא האות המובהק להיותו יהודי. עד לאחרונה לא היה בארץ הזאת נימול שעירער בפומבי על קיום המצווה. והנה עכשיו מבשרות הכותרות על עליה במספרם של הורים המסרבים למול את בנם. טענתם: כריתת העורלה בבשרו של הרך הנולד היא אקט אכזרי, כזה שיוצר צלקת תמידית בגופו, שיש בה גם כדי לפגום, עם התבגרותו, בהנאתו המינית.
אלא שהאמת הפוכה בתכלית. דווקא בהסרת העורלה יש כדי לצמצם את מקרי זיהום דרכי השתן של הנימול. על-פי עדות רפואית מוצקת יש בה גם כדי להפחית את הסיכוי להופעתו של סרטן הפין. מספר מחקרים באפריקה אף מעידים בעליל על שיעור נמוך יותר של נפגעי איידס בקרב נימולים. ומלבד אלה, יש מחקרים המצביעים על בעיות היגיינה רבות יותר בקרב אלו שלא נימולו, בעיקר של זוהמה המצטברת מטבע הדברים בעורלה. מלבד המוסלמים, הנימולים גם הם עם התבגרותם, ידוע אף על נוצרים שנימולים דווקא בשל ההיבט הבריאותי.
עונש כרת כך או אחרת, אין ספק שיש יתרון בולט בהסרת העורלה על-ידי רופא-כירורג. היתרון הזה נעוץ בעובדה שברית המילה אינה אלא סוג של ניתוח רפואי. מוהל מן השורה, שאיננו רופא, עשוי אומנם להיות בעל כושר ביצוע טכני גבוה, אבל מטבע הדברים הוא נעדר כישורים רפואיים במקרה של סיבוך ב"בברית". זו הסיבה שהורים יהודיים לא מעטים, ובהם דתיים ושומרי מסורת, מבכרים את "מילת" הכירורג.
מעבר ליתרונות ולחסרונות שב"ברית" - כריתת העורלה היא האקט הפיזי הבלעדי לזיהויו של הילוד כיהודי. מי שמפר את הברית הקדושה מוציא את עצמו לכן, באורח אוטומטי, מכלל ישראל, ועל-פי הדין חל עליו עונש-כרת.
ההימנעות מכריתת העורלה אינה מונעת, לכן, את הכריתה מהיהדות. זהו העונש הפרדוקסלי שגוזרים אותם הורים יהודים על בנם כאשר הם מסרבים למול אותו. ומלבד שהם כופים עליו את הוצאתו מכלל ישראל, הם גם חוטאים לו מטבע הדברים על שאינו יכול כלל לחוות את דעתו בעניין...
