אני אוהב את ארה"ב, חייתי שם 15 שנה, למדתי שם במיטב האוניברסיטאות. מצאתי שם את אשתי וילדיי, (כל השלושה) נולדו שם. אני אוהב את אנשי ארה"ב, מצאתי שרוב האזרחים שנפגשתי איתם כנבונים ונדיבים. אני מעריך את ארץ המהגרים הזו, וכיצד הצליחה ליצור עם אחד (אף שמלאכה הזאת עדיין לא הושלמה) זו ארץ עם אידיאלים של חופש ודמוקרטיה.
ארה"ב חילצה את אירופה משתי מלחמות קשות ושילמה במיטב דם בניה. היא לא הייתה חייבת לעשות זאת. ארה"ב תרמה מיליארדים רבים לשיקומה של אירופה. היא לא הייתה חייבת לעשות זאת. היא תרמה רבות לעשרות מדינות נחשלות והיא לא הייתה חייבת לעשות זאת. היא פעלה לחיזוק האו"ם ולהבנה בינלאומית לערכי חופש ודמוקרטיה ושכרה בא, עם התמוטטות מסך-הברזל ללא שפיכות דמים.
רוח רעה אבל, לפני כחמישים שנה, איזו רוח רעה תפסה את קובעי ההחלטות המדיניות והביטחוניות בארה"ב הנהדרת הזו והיא התחילה להסתבך בתככים בינלאומיים ומלחמות שלא לצורך. מסתבר שהנשיאים ויועציהם מאז שנות ה-60 מתהלכים במחשבה המגלומנית שארה"ב היא היא הדוגמה והסמל, לכל האנושות, ולכן רק שיטת השלטון הדמוקרטי, היא היחידה אשר כל בני-האדם החיים על פני כדור הארץ חייבים לאמץ (אם הם רוצים או לא רוצים).
רוב הקוראים אולי יסכימו עם גישה אידיאליסטית זו, אלא שהריאליזם הפוליטי מראה לנו שוב ושוב שהדמוקרטיה עדיין איננה מתאימה לכל בני האדם, ולכל התרבויות, ולכן לא תמיד נותנת דווקא תוצאות כאלה המביאות לרווחת המדינה ואזרחיה.
מאבקיה של ארה"ב להשליט דמוקרטיה במדינות מרכז ודרום אמריקה הביאו לה יותר נזק מתועלת וחוסר היציבות הדמוקרטית במדינות אלו, הביאו ללא מעט שפיכות דמים, (וכתוצאה מכך שינאה לאמריקנים). אבל ללא ספק, ההתנהגות התמוהה ביותר, "הטמטום האמריקני" כפי שאני קורא לו, הוא בהתייחסותה של ארה"ב לאיסלאם בכלל ולמדינות המוסלמיות בפרט.
לא חסרים בארה"ב מומחים אקדמאים לנושא המוסלמי, אשר התריעו בפני קובעי ההחלטות שם, על האופי המיוחד של האיסלאם הנגוע בתחושת שינאה ונקם כנגד כל התרבות הנוצרית/יהודית. הדוגמה המוחשית הכי קשה לאמריקנים באה עם פיצוץ מגדלי התאומים והפנטגון. סתם הרג איסלאמי של חפים מפשע, הרג שזכה לגינוי רפוי וכפוי מידידי ארה"ב בעולם האיסלאמי.
רגשי הנקם של ארה"ב גברו כנראה על שיקול דעת רציני ומכאן באה ההסתבכות בעירק ובאפגניסטן. לא שלא היה צריך לפעול נגד קיני אל-קאעידה, אלא שכאן לא נוצל הכושר הצבאי הנהדר של ארה"ב להכות קשה במטרות נקודה בכל מקום בעולם, מבלי להסתבך בכיבושים (דוגמה טובה כיצד לפעול בוצעה בעבר ע"י ארה"ב נגד קדאפי ומבוצעת כיום בתימן ובסומליה).
לא לכל אחד הבעיה הגדולה יותר כיום היא, שארה"ב ממשיכה לדחוף את רעיון הדמוקרטיה למדינות מוסלמיות, אשר התרבות שלהן (תרבות הקוראן) נוגדת לחלוטין את התפיסה הדמוקרטית, ולכן ,מה שארה"ב כינתה בשם ה"אביב הערבי" התבררה לא ככמיהה עממית לדמוקרטיה, אלא כהתעוררות של תושבים מתוסכלים, החנוקים מהמשבר הכלכלי החמור בעולם בכלל ובארצם בפרט.
קמו להם אבירי הדמוקרטיה המטומטמים בארה"ב ובמקום להקל על מצוקתם של השליטים החזקים בארצותיהם (שהיו בעצם נאמנים למערב), הם מצאו הזדמנות לנטוש אותם למען ה"המונים שואפי הדמוקרטיה..". אנחנו מכירים זאת על בשרנו, ונזכיר שוב כיצד ארה"ב תמכה ועדיין תומכת ברשות פלשתינית רצחנית, האויבת לידידתה הטובה ביותר במזרח התיכון - מדינת ישראל. ארה"ב תמכה בדמוקרטיה לפלשתינים - מה שהעלה לראש את החמאס בבחירות דמוקרטיות. ארה"ב פיספסה גם בשם הדמוקרטיה, את התמיכה בטורקיה החילונית לטובת איסלמיסט קיצוני כמו
ארדואן וכפי שהיטלר עלה לשלטון בצורה דמוקרטית, כך עולים לשלטון בברכת ארה"ב, במדינות ה"אביב הערבי" שליטים חדשים שהינם בעצם איסלאמים קיצונים ואשר עקרונות אל-קאעידה יהיו נר לרגליהם. טוניסיה, לוב ומצרים כבר נפלו לאיסלאם הקיצוני, ועכשיו בדרך לכך תימן,סוריה ועירק.
קשה לי עדיין להבין כיצד אנשים אינטליגנטים כביכול כמו אובמה, הרואה באיסלאם נאורות, או
הילרי קלינטון ושר ההגנה פאנטה, שאינם מבינים את גודל האסון שהם ממיטים על ארה"ב ועל העולם המערבי, בתמיכתם באיסלאם ואינם משנים כיוון מאידיאולוגיה מסוכנת לטובת ריאל-פוליטיק.