משחירים את ישראל

ראינו במוצאי שבת שתי תמונות: את כיכר תחריר בקהיר, על מאות אלפי הגברים המיוזעים והזועקים, ספק מפגינים, ספק חוגגים, רובם עניים מרודים, בני הכפרים לאורך הנילוס. כ-70 אחוז מכלל 80 מיליון אזרחי מצרים הם רעבים תמידיים. חיים מתחת לקו העוני האמיתי. הלוואי עליהם העוני הפיקטיבי הנוהג בישראל. וראינו, מצד שני, את רוטשילד-פינת "הבימה". צעירים מפונקים, עם מנהיגי-בוסר, מנסים כמעט בכל מחיר להשליט אנרכיה פנימית בישראל. זוהי המדינה שלמרות בעיותיה חסרות-התקדים, מקיימת משטר דמוקרטי למופת, מקיימת שבוע ספר עברי, מצעד גאווה, מעלה את האופרה כרמן למרגלות מצדה לעיני אלפי צופים, חונכת כפר לילדים חולים בגליל התחתון, הנשיא שלה מקבל מדליית חירות בוושינגטון וראש ממשלתה משחק כדורגל ו...שובר את קרסולו. מדינה שהיא אנטי-תזה לכל הזוועות המתחוללות מסביב ומנסות לחדור אלינו בצורת טילים, פגזים והסתה אנטישמית. אם שם זה "אביב ערבי", כאן זה יהיה "תל אביב ערבי". זוהי ישראל, שבה צומח דור של צעירים מפונקים שכמעט דבר עוד לא עשו בחייהם, דור ה"מגיע לי", שחלקם רוצים לקבל כמעט הכל מקופת המדינה, בלי לנקוף אצבע, בלי קצת להזיע למען עצמם. אדרבה, יקום מישהו ויאמר לי, מה הן באמת המטרות האמיתיות, הכנות, שלשמן הם מוכנים לשבש את הסדר הציבורי, להתגרות בשוטרי ישראל, לנפץ שמשות של בנקים ו"לפוצץ" ישיבת מועצת עיר?

מלבד הסופר אתגר קרת, עוד כמה סופרים תומכים בהפגנות הסרק הללו ובראשם יורם קניוק. בשני מאמרים רוטנים, מבולבלים, בהארץ, הוא משמיץ את המדינה ואת "מצבה העגום". הוא מוציא את מרצע ההפגנה מן השק: מאבק מול החרדים, מול השטחים, מול הממשלה. יהיו דעותיו של קניוק אומללות ככל שיהיו, יהיה סגנונו ירוד ככל שיהיה (סופר!), אבל לתאר את ישראל כמדינה ש"הולכת להיעלם" - זה כבר גובל בחוסר שיקול דעת מוחלט. כאשר קניוק כותב מה שכותב, כאשר חברו סמי מיכאל אומר מה שאומר ("אנחנו מתאבדים כמדינה"), כאשר קרת הנ"ל מהגג ואינו חוגג, מה פלא שסופרים זרים אוסרים לתרגם ספריהם לעברית (אליס ווקר: "ישראל - מדינת אפרטהייד")? רבותי המפגינים, רבותי הסופרים (לא כולם),

איבדתם את הצפון, המצפן והמצפון הלאומי. בפריקת העול, אינכם שונים מן החרדים הקיצוניים. למרות האגואיזם שלכם, ניסיונכם להשחיר את המדינה על לא עוול (כמעט) בכפה, רצונכם לרמוס בשפה בוטה וברגל גסה כל חלקה טובה בתוכנו, ישראל איתנה ותישאר איתנה על אפכם וחמתכם.

המשיכו לרטון, המשיכו להפגין, רק אל תתגרו בכלל החברה העובדת, היוצרת, התורמת, בישראל.