אם היינו קוראים רק את גזר דינו המתוקן של
קובי בן-גור בפרשת רשות המיסים, היינו מקבלים את הרושם החד-משמעי שעונשו הקל המקורי (שישה חודשי עבודות שירות) נבע כמעט אך ורק מהמחלה הקשה בה לקה בעבר ומן החשש שמא היא תשוב ותתפרץ. הליקויים הבריאותיים האחרים שהעלתה ההגנה שיחקו תפקיד שולי - כך נדמה.
בעצם, זה לא עניין של רושם. כך אומר השופט
זכריה כספי: "אולם השיקול המרכזי שעמד לנגד עיניי כרוך במצבו הרפואי. המחלה הקשה שחווה הנאשם לפני שנים אחדות ובעת מתן גזר הדין המקורי התעורר חשש, על-פי חלק מן הסימנים, כי אפשר ששבה לפוקדו או לכל הפחות חלק מסמנים אלה מנבא רעות, היא שהביאה אותי, בראש ובראשונה, בתוספת הליקויים האחרים בבריאותו, שהוצגו בפני אז, ליטות לו חסד ורחמים ולא לשולחו אל מאחורי סורג ובריח, כפי שראוי היה לו, אלמלא אלה... כפי שהדבר משתקף במה שאמרתי בגזר הדין המקורי, לא ייחסתי לליקויים האחרים בבריאות הנאשם, מלבד מחלתו הקשה, משמעות מיוחדת, אלא תוספת מ
שקל".
על נקודה זו מבסס כספי גם את החלטתו החדשה, להחמיר בעונשו של בן-גור: "חלפה שנה ויותר מאז מתן גזר הדין המקורי. אם היו אז סמנים מנבאי רעה, הרי שהיום לא הובאו בפני ממצאים כלשהם, המצביעים, אכן, על התממשותם של סמנים אלה או על שובה, חלילה, של המחלה הקשה. זה היה השיקול המרכזי אז שמכוחו לא מלאני ליבי לשלוח את הנאשם אל מאחורי סורג ובריח. השיקול הזה איננו עומד היום. מכיוון שכך, אינני רואה כיצד אוכל להימנע מגזירת העונש, שהייתי גוזר עליו, אלמלא עמדו אז לנגד עיניי השיקולים הכרוכים במחלתו הקשה. במצב כזה, לאחר שמצבו הרפואי של הנאשם נבחן על-ידי שוב, אין אלא לעונשו במאסר בפועל ממש".
60-40 או 90-10 האמנם כך היו פני הדברים? חזרנו לגזר הדין המקורי, מאפריל 2011, ושם מצאנו הדגשים שונים. לא מתן משקל בלעדי או מכריע למחלה הקשה בעבר, אלא משקל מרכזי לצד הליקויים הרפואיים העכשוויים. אם היינו רוצים לכמת זאת במספרים, ניתן לומר שכספי נתן אז משקל של 60-40 למחלה הקשה ולליקויים האחרים - ולא משהו כמו 90-10 כפי שהוא מציג זאת כעת. וכך כתב כספי אז:
"הסניגור סקר בהרחבה, תוך הפניה למסמכים רפואיים, את מצבו הרפואי של הנאשם, אשר חלה בשנת 2006 במחלה קשה. מצבו הרפואי של הנאשם דהיום, נמצא בבירור, שכן, בעוד בדיקה מסוימת הצביעה על הימצאות סמן להתפרצות מחודשת של המחלה, בדיקה אחרת נמצאה תקינה. לאור זאת, נשלח הנאשם לבדיקות נוספות שתתקיימנה בקרוב. עוד סובל הנאשם, בין היתר, מ-15% אחוזי נכות לצמיתות בעקבות תאונת דרכים, שעבר בשנת 1997, מכאבים וקשיים בתנועה, מבעיות נוירולוגיות, לרבות שכחה וחוסר ריכוז ועוד בעיות כלליות".
ומה אמר כספי עצמו בשנה שעברה? "אולם השיקול המרכזי, שעמד לנגד עיני, בנטיית החסד והרחמים לנאשם, כרוך במצבו הרפואי. הוא חווה מחלה קשה לפני שנים אחדות ועדיין אין זה ברור, היום, אם זו לא שבה לפוקדו. נכון הוא שאין בידי נתונים מלאים בעניין זה, אולם לפחות חלק מן הסמנים, אפשר והוא מנבא רעות. במצב כזה ומתוך התחשבות גם בכל יתר הנסיבות לקולא ששמעתי, לא מלאני ליבי לעונשו במאסר בפועל מאחורי סורג ובריח. אינני חפץ בהולכתו כך גם על בסיס הליקויים האחרים בבריאותו, העלולים להחמיר ובכלל זה גם כל הכרוך במחלה הקשה".
שתי מילים משמעותיות לכאורה, הניסוח דומה - אך יש הבדל מהותי מאוד. בגזר הדין הנוכחי מוסיף כספי שתי מילים שלא כתב בגזר הדין המקורי:
"בראש ובראשונה". המחלה הקשה "היא שהביאה אותי, בראש ובראשונה, בתוספת הליקויים האחרים בבריאותו, שהוצגו בפני אז, ליטות לו חסד ורחמים". המילים הללו לא מופיעות בגזר הדין המקורי.
זו לא סתם שאלה של סמנטיקה או היטפלות להבדלי ניסוח. כספי נאלץ לדון שוב בעונשו של בן-גור לאחר שלבית המשפט העליון הוצגו ראיות חדשות. נכון שהן לא עמדו בפניו, אך נוצר הרושם (ואפילו כספי מודה בכך) שבן-גור הצליח לעבוד עליו. במקום להודות בגלוי שייתכן שהוא נפל קורבן לתרמית, מעדיף כספי לבצע שכתוב קטן אך משמעותי. המחלות הנוספות - אלו שעצם קיומן מוטל כעת בספק - שיחקו לדבריו תפקיד שולי בלבד בהחלטה המקורית, וכך כמובן הוא יוצא הרבה פחות רע. אך מה לעשות, שהאמת קצת שונה - וכספי יוצא רע עוד יותר מהניסיון שלו לשכתב אותה.
