פרדוקס הפרה האדומה: אפר הפרה האדומה מטהר את מי שנטמא כשנגע במת, אבל מטמאת את הכוהנים שהתעסקו בהכנתה למצוות הטהרה. וזה מעורר תהיה - הפרה מטמאת או מטהרת?
הרב משה גרילק (פרשה ופשרה/ פרשת חוקת) מביא את דבריו של יוחנן בן זכאי המסביר את הפרדוקס הזה: "אמר להן (לתלמידיו): חייכם! לא המת מטמא ולא הפרה מטהרת ולא המים מטהרים. אלא אמר הקדוש ברוך הוא: חוקה חוקקתי, גזירה גזרתי. אין אתה רשאי לעבור על גזירתי. דכתיב: "זאת חוקת התורה" (מדרש תנחומא, ח).
והרב גרילק מוצא פה דברים גדולים ומפליאים: "בדבריו של יוחנן בן זכאי יצאה לאור אמת גדולה. אמת יהודית גדולה, המתייצבת מול התפישה האלילית, השלטת עדיין בחברה האנושית. אין בעולם - טען באזניהם - אין בעולם כוחות מאגיים אפלים, השולטים באדם בצו גורל עלום כלשהו, שאין להשתחרר ממנו. לא קיימים כוחות דימיוניים, המכתיבים את מהות חייהם של הבריות, וכופתים אותם באזיקי טומאה כלשהי. המציאות החומרית ניטרלית היא. אינה טובה ואינה רעה. האדם במחשבתו ובמעשיו יוצר את הטומאה או את הקדושה. במוסריותו או באי מוסריותו קובע הוא את איכות החיים... ובעיקר, ביותו לחוק האלוקי או במרידתו בו, מעניק הוא ערך למציאות חייו, או הופכה לחסרת משמעות".
מבחן של אמונה. מצווה תמוהה - פרשת חוקת פותחת במצווה תמוהה ביותר שניתנה לעם ישראל. מצוות פרה אדומה שבאפר שלה מטהרים טמאים לנפש אדם. "דבר אל בנני ישראל ויקחו אליך פרה אדומה תמימה אשר אין בה מום אשר לא עלה עליה עול" (במדבר,יט,ב).
זוהי אחת המצוות שטעמיה וסיבותיה אינם ברורים ויש לקיימה רק כי כך צווינו. ובאמת, מצוות פרה אדומה עוררה תמיהה גדולה בין חכמי ישראל. מה מובנה? מה פשרה של מצווה זו? וכיצד דווקא פרה אדומה, תמימה וללא עול, מטהרת? "ועל כך אמר שלמה המלך, החכם מכל אדם: "על כל התורה כולה עמדתי, ועל פרשה זו של פרה אדומה, כיוון שהייתי מגיע בה, הייתי דורש בה וחוקר בה ושואל בה: "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני" (ילקוט שמעוני).
להתאים לעול המצווה כדי שהפרה כשרה לתפקידה התמוה עליה למלא מספר דרישות: 1. שתהיה "אדומה תמימה" "שתהא תמימה באדמומית. שאם היו בה שתי שערות שחורות - פסולה" (רש"י) 2. לא עליה עול - אם משכה הפרה בעול המחרשה היא לא תתאים לקיום המצווה. ויש סימנים למי שניתנה עליה עול: שערות כפופות בגב הפרה ועיניים מפלבלות. 3. אין בה מום הפוסל קורבנות. 4. עליה להיות לפחות בת שנתיים.
ספרות חז"ל - להתרגש מאמונת בני ישראל! ומאחר שלא קל להשיג פרה אדומה המתאימה לדרישות, מוצאים אנו בספרות חז"ל, סיפורים רבים על חיפוש פרה אדומה ועל הכסף הרב שהיו מוכנים חכמים לשלם עבור פרה כזו. אחד הסיפורים המפורסמים הוא סיפורו של דמא בן נתינה: מסופר על חכמים שיצאו לחפש אבן ישפה עבור החושן של הכהן הגדול במקום זו שאבדה. החכמים הגיעו לדמא ורצו לקנות ממנו את האבן, אך זה סירב מכיוון שהוצאת האבן מהתיבה שבה היא נמצאת תעיר את אביו (ישנה מחלוקת בתלמוד האם מפתחות התיבה היו בידי אביו או מתחת לכריתו, או שמא רגלי אביו היו מונחות על התיבה). החכמים מצידם ניסו שוב ושוב להעלות את המחיר שהם מוכנים לשלם עבורה.
לאחר מכן, כשהחכמים כבר פנו לדרכם ללא האבן, בא אליהם דמא בן נתינה עם האבן. החכמים רצו לשלם את מלוא הסכום כפי שעמד לאחר שהעלו אותו. דמא בן נתינה סירב באומרו לחכמים, "מה מוכר אני לכם את כיבוד אבותי במעות כסף?". על כך זכה דמא בכך שנולדה בעדרו פרה אדומה, פרה מסוג מיוחד הנדרשת לעבודת בית המקדש כאשר החכמים שבו לביתו ורכשוה בכסף רב. כיבוד הורים מצווה מובנת, אבל פרה אדומה? אבל, כששמע רבי יעקב דוד מאמשינוב זיע"ה חסידים מדברים על גדלותו של דמא בן נתינה, על כך שלמרות שהוצע לו סכום כסף כה גדול בעד האבן הטובה שהייתה ברשותו, לא הסכים להעיר את אביו. על כך אמר להם הרבי: "מדוע אתם מתפעלים ממעשהו של הגוי שותר בעד מצוה שכלית מצות כיבוד אב? התפעלו מגדולת בני ישראל שהיו מוכנים להוציא כסף רב כל כך בעד מצוה שהיא חוק בלי טעם, שהרי הם קנו ממנו לאחר מכן את הפרה האדומה בכסף רב?
