צוות השחקנים שבחר הבימאי רוני ניניו למחזה הישראלי המצוין הזה, הוא מהמיטב שיש. וזה בלבד ערובה לחוויה נפלאה. רופא שנעצר באשמת רשלנות רפואית (ומי מאיתנו לא מכיר, ולעיתים חש על בשרו רשלנות כזו), כשהרדים ילדה מטופלת לטיפול שיניים, והיא נשארה בתרדמת (קומה). את הנחקר חוקרים "השוטר הטוב" והשוטר הרע". תוך כדי התפתחות העלילה, נחשפות פרשיות מעברם של החוקרים עצמם, כשלאט לאט הן נמסכות בעלילה והופכות לבעלות משמעות וכוח בעיצובה. אוהד שחר הוותיק מבין הארבעה, מגלם את תפקיד הרופא כמו נכתב ממש עבורו. הוא הרי מנוסה בתפקידים מכובדים ממיטב הקלאסיקה והמודרנה במחזאות העולמית. לב הצופים נכמר למראה עינויי החקירה המילוליים שהוא עובר שם. החוקר הטוב, אוהד קנולר המתוק, שאתה רוצה לצבוט בלחיו לעיתים, מגיע בהצגה זו לאחד משיאי הקריירה שלו, אולי התפקיד הכי מרשים שהוא עשה אי פעם. יכולתו הפנומנלית לעבור תוך שניה ממצב רוח והתנהגות מסוימת בעת החקירה, מהיותו השוטר הטוב ולפתע ללחוץ על הנחקר כשוטר הרע, וכן, בתוך רגע לעבור למגורי ביתו, עם מערכת מירקם יחסיו עם אשתו המקסימה (תמר קינן) - הם מדהימים. עושר הבעותיו כה כנה, בכל מצב, עד שאתה חש שלא הרופא, אלא הוא-הוא גיבור העלילה. התלבטויותיו הנפשיות האם לתור ולחקור את האמת עד תומה, או להתעלם ממנה - בשל ההשפעה שתהיה לה על כל חייו - התלבטויות אלו הן הגרעין העיקרי של המחזה, אליו כיוון שלמה משיח. עודד לאופולד המסוקס והמצודד, שמאז שחזר לישראל ביסס את מעמדו כנסיך התיאטרון הישראלי, במיוחד בהופעתו המוחצת ב"המלך ליר" וב”חגיגה”, ועדיין לא זכה הקהל לצפות במלוא יכולתו בתיאטרון הרפרטוארי עד היום - הוא החוקר השני. כוחני, בוטה, אנרגטי, בלתי אמצעי וחותך ישיר את התבטאויותו, מקרין אנרגיה חזקה ביותר, שרק הסתבכויותיו האישיות מסבות את תשומת ליבו, וגורמות לו לפנות את השטח לקנולר בחקירה. אך כחבר נאמן, ניצב כסלע איתן לעזור לחבריו. מול שני הגברים בחייה - בעלה, והחבר הטוב ביותר שלהם, מצויה האשה, נעמי. תמר קינן מיטיבה כרגיל לגלם את האשה יפה, המקסימה ומלאת הרגש. היא העוגן של שניהם, אך המציאות טופחת על שלושתם, והדילמה היא: האם בחיים יש לחתור לגילוי האמת עד תומה, ולשלם את המחיר, או שלמען השלווה נפשית, ראוי לפעמים לא לחתור כ"כ ולרדת לעומקה. ואולי להתעלם, ולתת לחיים לזרום. הרופא, שכל שאיפתו היא לחזור למשפחתו ולביתו, נאלץ גם הוא לעשות צעד למען זה. המחזה כתוב מצוין, כל פרט - יש לו משמעות. הבימוי של ניניו, שנעזר גם במחזאי ובשחקנים בעיצוב המחזה - מעולה. העיצוב היפה של הבמה שיצרה סווטלנה ברגר המחוננת, לאולם קאמרי 4, שאינו פשוט כלל, מנצל כל ס"מ בו, ומצליח להציב על הבמה גם חדר חקירות במשטרה, ובתוך שניה - גם חדר מגורים של משפחה, וכן - גם את חדר השירותים במשטרה, שיש לו משמעות בעלילה. הצגה מושלמת, מרתקת ומומלצת לרוץ ולצפות בה.