המחאה היא פוליטית. הסיבה שהפוליטיקאים החדשים משקיעים זמן, מרץ והרבה מילים בניסיונות להכחיש זאת, נובעת מאחת משתיים. או שהם עדיין לא הבינו מהי הטעות של השנה שעברה, ועדיין גורסים שתפקידם הוא רק להדליק את הרחובות ותו לא, או, שכבר נרקמה עסקה ביניהם ובין הפוליטיקאים דהיום, ומטרת ההכחשות היא להסוות את החיבור.
המחאה היא פוליטית. היא צריכה להיות פוליטית, דינה להיות פוליטית, והיא תגווע כמו בשנה שעברה אם היא לא תהיה פוליטית. האמירה האומללה של "תפקידנו רק למחות", הופכת את אומריה לבלתי ראויים להנהיג. אדם ללא פתרונים ראוי לו שיחפש פתרונים וימצא אותם, לפני שהוא פונה להיות "מנהיג". האמירה האומללה הזו נועדה לחלץ את אומריה מגזר הדין התלוי בפני מנהיג ציבור כושל. מה לנו כי נלין על מנהיגי הציבור דהיום שאין להם שום פתרונים, אם אנחנו איננו מביאים פתרונים לשולחן ודורשים את יישומם?
המחאה היא פוליטית. מי שרוצה להנהיג ציבור צריך לקחת על עצמו את עולה של הפוליטיקה, ולהביא אליה את ערכיו, את המוסר האישי והציבורי שלו, את ה"אני מאמין" שלו, ולהעמיד את אמונותיו, דיעותיו, רצונותיו ושאיפותיו למבחן אמון הציבור. מבקרים ומקטרגים איננו חסרים, אלה קיימים בשפע. בעלי חזון, נושאי אור של תקווה, לוחמי חירות, צדק ושוויון – אלה נמצאים בחסר, ואלה האנשים שתפקידם ליטול את רסן השלטון מידי הנבחרים הבלתי מובחרים שהם הפוליטיקאים שלנו דהיום.
המחאה היא פוליטית. עקרונותיה הם פוליטיים. מאווייה הם פוליטיים. מטרותיה פוליטיות. אנו רוצים לשנות את המפה הפוליטית, להנהיג משטר המבוסס על עקרונות של צדק, חירות ושוויון בפני החוק. המחאה נועדה כדי להסיט את הרכבת של הישראליות הדוהרת על פסי קפיטליזם, קולוניאליזם ואובדן דרך, לעבר עתיד של הידברות כבסיס לשיח ציבורי, הידברות כגשר לקיומה של חברה אנושית שעדיין מחפשת את דרכה המשותפת בתוך מגוון עצום של תתי-תרבויות. אך מעל לכל, ולפני הכל, אנו רוצים להחזיר את האמונה שלחברה הישראלית יש עדיין דרך לצלוח את הסערות שעתידות לפקוד אותנו, ודרך להגשים את עצמנו לאור העקרונות שעליהם ביססנו את האמנה הראשונית בינינו.
המחאה היא פוליטית. תפקידה הוא לשנות את פני המציאות הישראלית ולהחזיר את הישראליות למוטב. המחאה היא פוליטית. היא נולדה פוליטית. היא חיה באטמוספירה פוליטית, והיא תתחיל להניב פרי רק כאשר היא תכנס אל הפוליטיקה הישראלית במלוא עוזה, ותשטוף מן המציאות שלנו את כל מה שמסמלת הפוליטיקה הישראלית דהיום.
המחאה היא פוליטית. הפוליטיקה שלנו דהיום אינה מחאתית, אך המחאה דהיום היא פוליטית. אם נתכחש לתהליך הפוליטיזציה של המחאה החברתית היא תגווע לזמן מה, ואז תקום מחדש כגל שאינו גל מחאתי אלא מהפכני. היא תהיה עוצמתית יותר, חדה יותר, מאוזנת פלות ולוחמנית הרבה יותר. הניצנים האלה כבר כאן. המחאה היא פוליטית. מפלגות השמאל התכווצו ונשחקו עד דק, ואיתן כל עולם הערכים של צדק, חירות, ושוויון בפני החוק.
המוסכמות המקובלות היום לפיהן
מתנחלים וחרדים שווים יותר, ומעמד הביניים, תושבי שכונות וערבים שווים פחות, הן לבה מבעבעת ורותחת המאיימת להתפרץ ולהפוך את הדמוקרטיה הישראלית למודל המיליציות הלבנוניות. הולדת "עגל הזהב" הפוליטי של "המרכז" והמירוץ המטורף של כל המפלגות לעבר תהליך המירכוז, הולידו מציאות שבה לאיש אין דעה בשום נושא (מרכז), ולכולם יש דעה בכל נושא (מרכז).
המחאה היא פוליטית. פתאום קם עם בבוקר והבין שהריצה המטורפת של כולם לעבר המרכז הולידה מציאות ללא מצפן מוסרי, ללא סולם ערכי, ללא תוכן תרבותי, ללא מודל מנהיגותי.
יצחק שמיר נפטר וכולנו קיבלנו תזכורת למודל המנהיגות שבנה את המדינה, ולמולו מודל המנהיגות שכיום הורס אותה.
המחאה היא פוליטית, כי היא מבקשת לשנות סדרי עדיפויות, להביא עקרונות מוסריים וערכיים בחזרה ללב פירמידת מקבלי ההחלטות, לסיים את פיזוזים של נבחרינו בחתונות של בעלי הון, לנתק את הקשר הגורדי בין ריקנות ערכית-מוסרית וסיאוב מערכות ביצוע. המחאה היא פוליטית משום שהיא דורשת להחזיר את מודל ההנהגה שאחריות אישית בצידה, ואת מודל המנהיגות שחזון אל מול עיניו, אך סולם ערכי-מוסרי לרגליו.
המחאה היא פוליטית. אנחנו יכולים להמשיך לצייר סיסמאות יפות על פלקטים, ואנחנו יכולים להוציא מאות אלפי אנשים לרחובות. כל אלה הם כישרונות מדהימים (אך אינם מספקים). כדי לשנות את השיטה, עלינו לעשות את הצעד הבא. להתחייב מול עצמנו ומול החברה על כך שאנו הולכים להביא לשינוי ולא לצעוק שצריך שינוי. שיוני דמוקרטי עובר דרך הפוליטיקה, ואם המסדרונות עמוסי סחי של נהנתנות, זוהמה של התחשבנות על אינטרסים כלכליים, או מוסר ירוד וערכים נפסדים – שם עלינו להתחיל את המלאכה.
המחאה היא פוליטית. אין צורך להכחיש, אין טעם להוציא הודעות הכחשה ולהחביא בארון את היחסים עם הפוליטיקאים דהיום. לפוליטיקאים דהיום יש ניסיון עשיר בהישרדות פוליטית, ואנו יכולים רק להרוויח מכך. אם נביא את המחאה לתוך מסדרונות הפוליטיקה, מכל המפלגות ומכל הכיוונים, תהיה לנו שוב פוליטיקה מחאתית. ואם לא, אז ננקה אותה מבפנים באמצעות הכלים שלה.
המחאה היא פוליטית, וטוב שכך.