יש"ע - קשיים של שפה

בהמשך לסאגת הייסורים העוברים על ציבור נאמני ארץ ישראל ונוטריה, עדיין מתווכחים ראשיה בינם לבין עצמם על הדרך ועל המנהיגות. מתונים מול מתונים פחות פשרנות מול תקיפות ועוד תתי דרגות של זה. חיכוכים והאשמות הדדיות, במקום לערוך כנסי איחוד, הבנה והתחברות לחשבון נפש על ההתנהלות של מועצת יש"ע מול הגופים המקשים על התנהלות המגזר. בלי שנקבל הסברים ברורים מה בעצם קורה. מי נגד מי. מי בעד מה - ולמה זה חשוב, אם זה בכלל חשוב... ביום בו יוסכם על הדרך האחת ותיבחר השפה הנכונה להתנהלות כלפי חוץ, כאשר יחברו כולם לדרך אחת ועקבית, נשמע גם דברים ברורים יותר ונוקבים. ולא רק עמידה מצטדקת ומסבירה מול מטחי האשמות. ;ואולי אפילו נזכה לחסוך מעצמנו את מראות היהודים הנודדים מזה שנים בעקבות צווים ובג"צים שמקורם ביזמות עקבית של אחד – אופנהיימר. כשיבינו בהנהגת הזרם הדתי-לאומי, שהכלי הנכון ביותר לשימוש היום, הוא הכלי בו משתמשים אופנהיימר ודומיו, אולי אז ידעו להתאחד, לחלק סמכויות, כל אחד יעשה את מה שהוא יודע הכי טוב. תקשורתניים, יח"צניים, מרצים. נואמים. ואם אין – תחפשו. תלמדו. תילמדו. כי היום הכל זה השפה. הכל תקשורת. ועל כך כתב אדם ברוך ז"ל בעניין נאומי פוליטיקאים שונים בספרו "תום לב" (2001) "לא יכולתי למצוא גם נאום אחד של ראשי המפד"ל (שפירא, בורג, המר ), ולהפתעתי אף לא אחד של ראשי ההתנחלויות, שנותר חי על מדף הטכסט הישראלי-פוליטי לדורותיו. אולי משום שראשי המפד"ל לדורותיהם היו בעיקרם שלוחה של מפא"י, של הציונות החילונית, ולא ישות עצמאית...הכניעה, ויותר מכך הכניעות הנפשית של המפד"ל, ירדה עד שורש השפה וכללה גם את המכשיר הרוחני-התרבותי היקר ביותר: השפה". לא נראה לי שהשתנה משהו מאז... וכשביש"ע יעזבו קצת את המעדרים ויפנו לקולמוסים, לתקשורת, למשפטים – ויש הרבה משפטנים מהמגזר. אז תראה הישועה. כשביש"ע ישקיעו בסממני הדור – תקשורת, ועוד תקשורת ועוד קצת. כשביש"ע ימצאו כלים נוספים מלבד ערוץ אחד הפונה בעצם למשוכנעים. כשידעו להגיע לציבור הכללי ולשכנעם בדרך שלהם. תהיה הקשבה, יהיה דו-שיח. אולי אפילו הסכמה.כי לא משנה מה אתה עושה. חשוב יותר מה אומרים על זה. אז כדאי מאוד לדעת מה, איך ואיפה להגיד.