כמה שחשוב לעיין באותיות הקטנות, אפילו בדברי חקיקה. כי מתברר שלא רק סוחרים ערמומיים יכולים לעבוד עלינו, אלא גם המדינה. "הצעת חוק קרן לניהול הכנסות המדינה מהיטל על רווחי נפט, התשע"ב-2012" היא דוגמה מצוינת לכך.
הכל החל, כדאי להזכיר, עם גילוי מאגרי הענק של הגז הטבעי מול חופי ישראל. בעקבות לחץ ציבורי ותקשורתי מינה שר האוצר,
יובל שטייניץ, את ועדת ששינסקי שהחליטה על העלאה דרמטית בשיעור התמלוגים שישלמו בעלי הזכיונות. מסע הפחדה, לפיו המשקיעים הזרים בשדות יברחו כל עוד רוחם בם, לא עלה יפה. גם הממשלה והכנסת לא נבהלו והפכו את ההמלצות לחוק.
עד כאן - כל הכבוד. ואולם, כאמור, תמיד צריך לחכות לאותיות הקטנות, ואלו מצויות בשפע באותה הצעת חוק שהניח האוצר בלא יותר מדי פרסום. שורה של קביעות תמימות-לכאורה מובילות למסקנה, שהציבור יראה מעט מאוד כסף מהקרן הזאת - אם בכלל. משום שהאוצר ישלוט בניהולה, משום שמטרותיה כלליות ביותר, משום שהממשלה תוכל ללוות ממנה כספים, ובעיקר משום שהסכומים שתקציב יהיו קטנים ויגיעו רק בעוד שנים רבות.
חכו עד שיהיו 2 מיליארד שקל
הסעיף המשמעותי ביותר הוא האחרון, ממש לפני דברי ההסבר: "תחילתו של חוק זה במועד בו יגיעו הכנסות המדינה כאמור בסעיף 43 לסכום העולה על 2 מיליארד ש"ח (בחוק זה - סך ההכנסות במועד התחילה), וזאת על-פי הודעת שר האוצר, אשר תפורסם ברשומות". קודם כל נחכה שיהיו 2 מיליארד שקל, ואז ניכנס לתהליך של הקמת הקרן ובחירת נציגי הציבור ומינוי מנהל יחידת הניהול ובחירת מנהלי ההשקעות ומינוי רואה החשבון ובחירת המבקר הפנימי. בקיצור: חכו בסבלנות. בינתיים הכסף ישכב בקופת האוצר, ותרשו לנו לנחש שהוא לא ימהר להיפרד ממנו.
בכל מקרה, הפרידה הזו לא תהיה קשה מדי, כי שר האוצר יעמוד בראש המליאה שתנהל את הקרן, למשרדו יהיה נציג נוסף בה והוא גם יעמוד בראש ועדת הביקורת שלה. לממשלה יהיה רוב במליאה, ואפילו נציגי הציבור ייבחרו בידי רוב של עובדי מדינה. איפה יהיה רוב לציבור? - בוועדת ההשקעות. אבל היא בעיקר תנחה את מנהל יחידת הניהול, שיהיה עובד בבנק ישראל (בחוזה אישי מיוחד, מה שמבטיח שכר של עשרות אלפי שקלים בחודש). את הכסף בפועל, ינהלו מנהלי השקעות מקצועיים שייבחרו בידי ועדת ההשקעות - אז בשביל מה צריך את כל שכבות הביורוקרטיה שבדרך? התשובה: כדי להבטיח שהאוצר ובנק ישראל הם-הם שיהיו השליטים האמיתיים בכסף.
הסכומים שתעביר הקרן לא יהיו משמעותיים. בשנה הראשונה מדובר על 3.5% מנכסיה, דהיינו - 70 מיליון שקל. נניח שהנכסים ילכו ויגדלו; נניח שהם יגדלו פי שלושה; אז הקרן תעביר 200 מיליון שקל. ממש לא משמעותי בתקציב של למעלה מ-350 מיליארד שקל. מהשנה העשירית היא בכלל תעביר רק את התשואה הנומינלית שתשיג על השקעותיה - מה שאומר שייתכנו שנים בהם לא יועברו כספים כלל, או שהסכומים יהיו קטנים וזניחים. אגב: אין שום התניה בהצעת החוק, לפיה המדינה לא תשלם למנהל ההשקעות אם לא ישיג תשואה חיובית.
למה רק בחו"ל? אין הסבר
כדאי גם לשים לב לסעיף הקובע, שכל כספי הקרן יושקעו מחוץ לישראל או במט"ח. למה לא בארץ? אין על כך אף מילה בדברי ההסבר. הממשלה גם תוכל ליטול הלוואה מהקרן אם תקבע שמתקיים "אירוע חריג שהינו בעל השפעה שלילית חריגה, במשכה או בעוצמתה, על כלכלת ישראל" - הגדרה כללית שניתן לפרש אותה בכל מיני צורות: החל ממשבר ליהמן ברדרס וכלה במלחמה עם אירן. נכון שצריך אישור של הכנסת, אבל תסמכו על הממשלה שהיא תשיג אותו.
לבסוף אנו מגיעים לסעיף המחץ: "הסכום שיועבר כאמור בסעיף קטן (א) ישמש למטרות חברתיות-כלכליות שתקבע הממשלה; הוצאות הממשלה שימומנו על-ידי הסכום האמור יקבעו בחוק תקציב שנתי, כהגדרתו בחוק יסודות התקציב, תשמ"ה-1985, כהוצאה מותנית בהכנסה". תחת המילים "מטרות חברתיות-כלכליות" אפשר להכניס הכל: גם חינוך, גם רווחה וגם כיסוי הגרעון בתקציב. הסעיף הזה, שהוא לב-ליבה של פעילות הקרן, קובע שהשימוש בכספיה ייעשה לפי חוק התקציב. כלומר: לא יהיה בכנסת ובציבור דיון של ממש במטרות אלו, והן ייקברו במאות העמודים ואלפי הפרטים של הצעת התקציב, אם מישהו בכלל יוכל למצוא אותם.
השורה התחתונה היא, שרוב הסיכויים הם שתגמולי הגז יהפכו לעוד מקור הכנסה שגרתי של המדינה, תוך שהם נשלחים להשקעה מחוץ לישראל ואינם מסייעים למשק - לא תוך כדי היווצרותם ולא תוך כדי השימוש בהם. במצב כזה, הקרן מיותרת לחלוטין והכסף שיושקע על ניהולה הוא בזבוז גמור.