אביגדור פלדמן זכה לכתבת שער במוסף "סופשבוע" האחרון של
מעריב. פלדמן מופיע בראיון כפילוסוף ציני ומזדקן, שנקעה נפשו ממקצועו, אך הוא עדיין מכור להעמדת הפנים של המשפט. בראיון מתייחס פלדמן בהרחבה למשפט קצב, ולהלן מספר ציטוטים מדבריו להם הוספתי מילות קישור שאינן מעוותות את תוכן הדברים.
"אדם חף מפשע יושב בבית הסוהר", ואדם זה,
משה קצב, הורשע במשפט "שבאחד הימים ייבדק ויתגלה כעיוות דין נוראי". קיימות שלוש סיבות להרשעתו של קצב, האחת היא מעמדו: "כל בוזגלו שהיה עומד לדין היה מזוכה", השנייה היא עמדתה של
דורית ביניש: "ביניש כתבה פסק דין מאוד חריף נגד עסקת הטיעון", ו"העמדה הזו יצרה לאורך כל הדרך תחושה לא נעימה. האורה (הילה, א.פ.) של ביניש כנשיאה, ההשפעה שלה על התיק, לא פסקה ואפשר היה לחשוב ששופטי בית המשפט המחוזי שרוצים להתקדם לבית המשפט העליון יכוונו דווקא לדעתה". והסיבה השלישית היא התחשבותו של בית המשפט העליון בדעת הקהל, שגרמה לכך שהוא הסתפק במה שהוא עושה "כשהוא רוצה להגיע לתוצאה שהציבור רוצה שהוא יגיע אליה".
אכן, דברים כדרבנות. אלא שדברים אלה פוזרו אי פה אי שם בראיון הארוך, וכך איבדו לא מעט מחדותם. בנוסף לכך, פלדמן עצמו הקדים לדבריו אלה דברים אחרים, הסותרים אותם לחלוטין. בדברו על הצלחתו להגיע לעסקת טיעון קלה לעומת כישלונו במשפט הוא שואל ועונה: "כיצד אותם טיעונים שהצליחו לשכנע פרקליטים בכירים שכל אחד מהם יכול היה בקלות לכהן כשופט מחוזי ועליון – נכשלו מול בית המשפט? והתשובה לכך היא שייתכן שהמופע המשפטי שלי היה פחות מדי קיצוני, יותר מדי הסתמך על ההיגיון, הצדק, התמונה המלאה". מדברים אלה משתמע שלו נתן פלדמן מופע משפטי אחר, קיצוני יותר, הוא היה מצליח לשכנע את השופטים. דברים אלה סותרים את טענתו ששום דבר לא יכול היה לעזור לו מול השפעתה של ביניש ורצונם של השופטים לרצות את דעת הקהל.
נמנע מדוגמאות אך לא רק הסתירות שבדבריו עטפו בכפפות של משי את מתקפתו של פלדמן על פסק הדין, אלא גם הימנעותו המוחלטת מהבאת דוגמאות שהיו ממחישות את דבריו. פלדמן לא היה צריך להביא את כל ההוכחות לכך שפסק הדין "ייבדק ויתגלה כעיוות דין נוראי", והרי ברור שלפחות לדעתו יש לו הוכחות כאלה.
די היה בכך שהיה מביא את המשפט שכתבה השופטת
מרים נאור: "נוכח דברי המערער עצמו, לפיהם נשאר למעשה בפארק הלאומי זמן מה אחרי שנפרד מאנשי השב"כ...", והיה אומר למראיינת שלא רק שקצב אמר שאנשי השב"כ נפרדו ממנו רק בשעה שהחל לנסוע החוצה מהפארק הלאומי, אלא שגם איש השב"כ שהעיד במשפט אמר שאבטחתו נסתיימה בשעה שהחל לנסוע החוצה מהפארק. ברור שהמראיינת לא הייתה יכולה להימנע מלשאול את פלדמן האם הוא מאשים את השופטת נאור בשקר, ואז היו רועדות אמות הסיפים.
אבל פלדמן לא אמר זאת, וכל מי שמאמין כמוהו שהרשעתו של קצב לא התבססה "על ההיגיון, הצדק, התמונה המלאה", אלא על "האורה של ביניש כנשיאה", אינו יכול לחוש אלא אכזבה עמוקה.
