ראש הממשלה, כמו בכל טלנובלה, מתפתל מפרק לפרק, משנה את דעתו ו"מתנכלל" לכל הכיוונים. הנתינים מרגישים זנוחים ופגועים, ויש גם נתינים שמעריצים את השליט. הם משתחווים לפניו ומנשקים את ידיו, משל היה הרב איפרגן. בשל האחריות הכבדה של ראש הממשלה בתפקיד הראשי בטלנובלה, לא הצליח להגיע לנשף הסוער שנערך לעשירי ישראל בחצרו של הרב איפרגן, לכן הוא שולח מכתב קילוסין המשבח את חוכמת הרב. ראש הממשלה לא חושש שהרב איפרגן יגזול את משרתו הנעלה, כי יש מקום בטלנובלה לשלטון מקביל בין הרב הנעלה וראש הממשלה המושלם.
בינתיים, הנתינים הבלתי מרוצים, אלה שלא מנשקים את ידי ראש הממשלה ואת כפות רגליו, מארגנים אסיפות מחאה נגד החוקים הבלתי צודקים המעניקים עדיפות לחלק מהאזרחים - אותו חלק מנשק הידיים והרגליים. הממשלה והמשטרה מאשימות את הנתינים הבלתי כנועים באנרכיה ובבריונות.
במקביל מגלה
שאול מופז את הבגידות הבלתי פוסקות של האהוב החדש. ראש הממשלה מחליט גם לצפצף על אהובו החדש מופז ולהפגין במקום אהבה ונאמנות, בוז והינתקות רגשית, ומפר את כל שבועותיהם של הנאהבים זה לזה. שאול מופז נעלב אבל לא מספיק. כמו כל נערה מאוהבת בכיסא, הוא מוכן לעוד הרבה עלבונות ובגידות, ובלבד שהוא וראש הממשלה "יישארו ביחד", כזוג נאהבים, גם ללא תנאי, ממש כמו באהבה אמיתית.
ראש הממשלה מנהל יחסים סמויים וגלויים עם כל מאהביו ואהובותיו לשעבר ובעתיד. הוא מזגזג ושומר על מעמדו הרם תחת רעמי מחיאות הכפיים של הקהל המעריץ.