יאיר לפיד נכשל למיטב ידיעתי פעמיים כישלון ענק בתפקידו כעיתונאי, והמדובר בכישלונות מהדהדים, כישלונות הפוגעים מאוד במקצוע העיתונות, כישלונות אשר לשניהם קשר ישיר לעוינות כלפי ראש הממשלה, כאשר היה ידוע כבר אז שלפיד לוטש עיניו לפוליטיקה, ולכן היה אסור לו אז בתכלית האיסור לעסוק בהם. ואת כל הרע הזה, ואת כל הכיעור הזה, לוקח עימו מר לפיד אל הפוליטיקה, על-מנת להורידה עוד מדרגה בדרכה לשאול תחתיות.
הפרשה הראשונה היא פרשת אשכזי-הרפז, אולפנו ה"חוקר" של לפיד "חקר" כל-כך עמוק על-מנת להגיע לחקר האמת, ומה הוא מצא? מסמך מזויף! מסמך מזויף מהקרקפת ועד שרוך הנעל! ומה עושה עיתונאי כאשר הוא מגלה מסמך מזויף? הוא נזהר? לא, מה פתאום; כלומר, כל עיתונאי היה נזהר, אבל ללפיד יש דם כחול, הוא מעל לחוק; ואולי-אולי היה עיתונאי מתלונן על זיוף? אולי כל עיתונאי היה מתלונן, אבל לפיד הוא מעל לשטויות האלה, לפיד מפרסם, הוא מפרסם את הזיוף וכל הארץ רועשת; וכאשר מתברר סופית שמדובר בזיוף, האם יתנצל? האם ייקח דבריו בחזרה? לא שמעתי על כך כלום.
הפרשה השנייה, אף היא פרשת ניגוח של ביבי נתניהו, בה התראיין לאולפנו אחד המתמודדים למכרז כאשר הוא מוסווה, כאשר חומרים שהושגו באורח החשוד כפלילי שהוצגו ואשר כל מטרתם הייתה להבאיש ריחו של אחד המתמודדים אשר ראש הממשלה תמך בו; ואם זה לא מספיק, הרי שהאולפן של לפיד פרסם מסמכים אישיים חסויים של אותו מתמודד; המטרה - למנוע את מינויו, תוך חשד רב לעבירה על חוק הגנת הפרטיות.
אז מה קרה לעיתונות שלנו? היא פשוט ירדה ברמה. מה זה ירדה, הגיעה לשפל שקשה לרדת ממנו. אחד הגורמים המובילים לאותו שפל, הוא מיודענו יאיר לפיד, שברח מהספינה הטובעת, אשר הוא בעצמו קדח חורים בתחתיתה, מגלגל עיניים לשמיים ומחפש את האשמה אצל אחרים. את כל הרע הזה הוא מנסה להעביר כעת לפוליטיקה. אני בטוח שהבוחר הישראלי חכם דיו כדי לשים גבולות ברורים לפארסה הזו.
