תתעודד עמיר, תתעודד!

כדי לייפות את התמיכה בעמיר, אותם אלה המצדיקים את מעשהו או לבם נחמץ מתנאי כליאתו, כביכול, ממציאים כל פעם מחדש את תיאוריות הקונספירציה, מטילים אשם בשב"כ, מנסים למצוא הצדקה לרצח תוך ערבוב פרשיות היסטוריות בהן היה מעורב רבין או אחרים המכונים "סמולנים". לא מיני ולא מקצתי. השוואות אלה נועדו להצדיק את עמיר או להוציאו אל החופשי. זו המטרה והיא תושג. בהיסח הדעת, אולי, ישנם כאלה הנתלים ב"אילנות גבוהים" כדי להצדיק את תורתם. הנה לכם ציטוט מתוך תגובה למאמר המדובר: "יגאל עמיר מתקרב כבר לעשרים השנים בכלא אז מדוע לא לשחרר כפי שעושים לאחרים? מדוע לברגותי מותר להפוך את הכלא למשרד לקבל אורחים ואפילו לתכנן פעילות חבלנית בעוד ליגאל עמיר לפי הכתוב בודקים כל דבר ולא מאפשרים הרבה דברים? מדוע כל הרוצחים הפלשתינים שוחררו לפני הזמן והכותב הנכבד לא מעלה את זה?" משתמע מכך שעמיר וברגותי נמצאים באותה הסקאלה של מרצחים. ברגותי, אשר בית המשפט בישראל קבע שהוא רב מרצחים וידיו מגואלות בדם יהודים, בעצם הוא מושא להשוואה עם עמיר. ברגותי רצח יהודים ועמיר רצח יהודים. אם זו לא השוואה מטופשת, הרי שאין השוואת יותר מטופשות. האם אנחנו מצפים שיהודים יתנהגו כטרוריסטים נקלים? מסתבר שכן. ממשיך אותו מגיב וכותב: "חוץ מזה, בהתחשב בנזקים העצומים וכמות ההרוגים שפרס את רבין גרמו למדינת ישראל עם ההסכם ההזוי שלהם הרי מזמן הייתי משחרר את יגאל עמיר." משמע, רבין ופרם הם רוצחים. טרוריסטים מסוגו של ברגותי שרצחו בדם קר. הבנתם את זה? יוצא איפה, שכל ראש ממשלה או שר ביטחון השולחים חיילים לקרב הם רוצחי החללים. כל רצח ברחובות העיר הופך את ראש ממשלה לרוצח עצמו? מתברר שבעיני אנשים רבים דעה זו מושרשת היטב. מתברר שישנם רבים המבקשים להידמות לרוצחי היהודים, הפלשתינים השפלים ביותר, הפועלים מתוך מניעים דתיים ולאומניים. אז הנה מיזוג הגלויות והיטמעות בתוך הסביבה. הידד לכם! שפת האקדח אגב אורך המאסר של עמיר עד היום, הינו 17 שנים: רוצח אחר, יונה אברושמי שרצח את אמיל גרינצוויג לא משום שזה היה ראש ממשלה אלא משום "אשמתו" להיות חלק ממה שמכונה ה"סמול", ישב 27 שנים בכלא. לדידי תומכי עמיר, וודאי שאברושמי ישב 27 שנים יותר מידי כי את ה"סמולנים" יש להשמיד או לגרש! מזכיר לכם משהו? אולי? ואחרון אחרון. הגבתי לתגובות כדי לנהל דו-שיח או לא להותיר את ה"זירה" לתומכי עמיר למיניהם. אני משוכנע שאסור להפקיר את השיח הציבורי בידי אנשים המוכנים לעשות כל דבר, ממש כל דבר, כדי להצדיק את טענתם, או כדי להגשים את תפיסת עולמם. כמצופה, הגידופים היו למכביר, אך הדאגה שהתעוררה בי נובעת מן ההתרחקות ההולכת וגדלה ממה שמכונה שלטון החוק. אי האמון בשלטון החוק יוביל, בהקדם, להפיכת החברה הישראלית לחברה הדומה לחברות בדרום אמריקה בהן שפת האקדח היא השפה המדוברת. בגלל כל אלה ורבים אחרים, יכול יגאל עמיר להתעודד. הוא עוד יהפוך למושא להערצת המונים בעודו בחיים. גם כך התמיכה בו כיום איננה מבוטלת.