החלטת הוועדה לתכנון ותקצוב של המועצה להשכלה גבוהה שלא להעניק מעמד של אוניברסיטה למרכז האוניברסיטאי באריאל, הזכירה לי מה שסיפר חמי, פרופ' בנציון נתניהו, על מבחן קבלה לבית ספר שנערך לו כשהיה בן 12. אביו, הרב נתן מיליקובסקי שהיה מורה בבית הספר בצפת ושבעקבותיו עברה המשפחה להתגורר בעיר זו, סבר כי אין בה בית ספר מתאים לכשרונותיו הבולטים של בנו. לכן ביקש לרשום אותו כתלמיד בגימנסיה הרצליה ששִמעה יצא גם למרחקי הגליל.
מנהל המוסד, שכמובן לא קיבל כל אחד לבית ספרו, ערך לנער בחינה, וזה ענה בהצלחה רבה על כל השאלות ביהדות, ספרות, לשון עברית והיסטוריה. ואז עבר הבוחן לבדוק את ידיעותיו של נבחנוֹ הצעיר במדעים המדויקים. "מה למדתם בפיזיקה?", שאל. "אור", השיב בנציון הצעיר בעיניים נוצצות, שכן במקצוע הפיזיקה דווקא הצטיין. "אם כך, אשאל אותך על חום", פסק המנהל. הנער, שלא הצליח לענות על השאלות שהוצגו לו במקצוע התרמודינמיקה שמעולם לא למד, הוכיח בכך, קבל אב נדהם ומנהל פוסק-עליון, כי אינו ראוי להימנות עם תלמידי העיר העברית הראשונה.
זה חמש שנים שהובטח למרכז האוניברסיטאי באריאל כי יזכה להימנות עם חברי מועדון האקסקלוסיבי של אוניברסיטאות ישראל. המעמד של מרכז אוניברסיטאי ניתן לחמש שנים, והמועצה להשכלה גבוהה של יו"ש הציבה בפני המרכז באריאל דרישות - אקדמיות, מבניות ואחרות, והבטיחה כי עם מילויין - יהפוך המרכז לאוניברסיטה. הדבר היה כרוך בין היתר בגיוס כספים בהיקף גדול, בצירוף של חוקרים ומרצים מן השורה הראשונה לסגל הקבוע של המקום, בשדרוג מעבדות, בבניית ספריה בתקן אוניברסיטאי ובעוד תנאים מתנאים שונים.
אי הענקת כרטיס מועדון
ואז קרה האסון האמיתי. המרכז האוניברסיטאי - שבו לומדים למעלה מ-13 אלף תלמידים, שמהם תשעת אלפים לתואר אקדמי ב-28 תוכניות לימוד, ובו חוקרים ומלמדים 260 מדענים, כ-70 מהם פרופסורים, בתחומים כמו רובוטיקה, אלקטרו-אופטיקה, גידול גבישים, טיפול בסרטן, פיתוח פולימרים, רעידות אדמה, הנדסה, ארכיטקטורה, לימודי סביבה, אימונולוגיה ועוד, ובנוסף פועלים בו 12 מרכזי מחקר - העז בחוצפתו להתגבר על כל המכשו...סליחה - לעמוד בכל התנאים! אפילו אי-אפשר לטעון נגדו שהוא מפלה ערבים, היות ששיעור הסטודנטים הערביים הלומדים במרכז גבוה יחסית לזה שבאוניברסיטת תל אביב.
צרה צרורה. הרי ברור כי המרכז האוניברסיטאי לוקה בפגם מובנה, שאי-אפשר לרפאו, אך מה שיותר גרוע - לא ניתן לציינו כסיבה לאי-הענקת כרטיס מועדון: המרכז כידוע ממוקם בצד הלא נכון של הקו ירוק. ויש עוד פגמים: מתנוסס דגל ישראל בכל אולם לימוד בו; לא יתאבלו שם על הנכבה ביום העצמאות; היסטוריונים חדשים לא ילמדו שם את תולדות עם ישראל וחברי הסגל לא יעודדו חרם אקדמי של עמיתיהם הישראלים.
אז מה עושים? ממהרים לגייס את החתולים החולקים ביניהם את השמנת. ואלה הודיעו ברוב אקדמיותם, יחסם הקולגיאלי לעמיתיהם המרצים והפרופסורים במרכז ודאגתם לאלפי הסטודנטים הלומדים בו, ורק אל תיפלו מהכיסא מרוב הפתעה, כי אין די שמנת לכולם.
אולם ועדת התכנון והתקצוב חשבה על פתרון אלגנטי יותר. אחרי ככלות הכל היא בכל זאת חלק מהמועצה להשכלה גבוהה, והאצילות מחייבת. וכך היא הגיעה למסקנה כי עליה לערוך למרכז האוניברסיטאי באריאל בחינה הוגנת כמו זו שנערכה לפני 90 שנה לבנציון נתניהו בגימנסיה הרצליה. לכן, הוועדה קבעה כי לא תשנה את החלטתה מ-2006 שלא קיים בשלב זה צורך בהקמה/הכרה באוניברסיטה נוספת, "וזאת עד להשלמת תהליך בחינה מעמיקה בנושא מבנה מערכת ההשכלה הגבוהה". שימו לב: הבחינה המעמיקה אינה בשאלה, אם יש צורך באוניברסיטה נוספת - הגם שזו הבחינה הרלוונטית, שהייתה כמובן אמורה להיעשות לפני חמש שנים, ולא עכשיו כשאוניברסיטה כזו למעשה כבר קיימת. הבחינה - עמוקה כבור ללא תחתית - תהיה בנושא "מבנה מערכת ההשכלה הגבוהה". לא פחות ולא יותר. או במילים אחרות: אנשי המרכז באריאל - חכו לנו בסיבוב.
בנציון נתניהו אומנם לא התקבל לגימנסיה, אלא לסמינר הירושלמי בראשותו של דוד ילין, למד אצל מורים מן השורה הראשונה והגיע להישגים לא רעים בכלל, גם אם לא בתרמודינמיקה.
אין ספק כי מי שיחכה לתוצאות הבחינה המעמיקה אלה הם רק חברי הוועדה, היות שאת המרכז האוניברסיטאי באריאל לא ניתן לעצור. הוא מקום תוסס, ומתבצעים בו מחקר ופיתוח מתקדמים וחשובים בנושאים המצויים בחזית המדע על-ידי חוקרים מצויינים, נלהבים, החדורים מחוייבות לא רק לתחומי העשייה המדעית שלהם, אלא גם לטיפוחו של דור ההמשך.