יצחק שמיר התקבל לקורס, השתתף בו, סיים אותו בהצלחה, וביקש להתקבל לעבודה כפקיד במשרד הפנים. שר הפנים דאז, משה שפירא, קרא ללשכתו את מנכ"ל משרדו עו"ד אליהו מירון, והניח לפניו פתק עליו חתום ראש הממשלה
דוד בן-גוריון: "את הטרוריסט הזה אין בשום פנים ואופן לקבל לעבודה בשירות הציבורי". למרות מחאתו הנמרצת של מנכ"ל משרד הפנים, הורה שר הפנים, שלא לקבל את
יצחק שמיר לתפקיד פקיד זוטר במחלקת ההדרכה של משרד הפנים. סירוב זה, ורבים כמותו, הביאו את יצחק שמיר למצוא את עצמו בתקופה כלכלית קשה, והוא היה למחפש עבודה מאותגר.
רק לאחר שנים מספר, גויס יצחק שמיר לשורות המוסד, על-ידי איסר הראל. מפקד הלח"י לא רק שהצליח להתפרנס בכבוד, אלא תרם למדינת ישראל תרומה ביטחונית עצומה, שזיכתה אותו, בין שאר הזכויות הכבירות שלו, לכהן בהמשך, בשליחות המפוארת, כראש ממשלת ישראל.
יש לי הזדהות אישית עמוקה עם הסיפור האישי הזה של יצחק שמיר. גם אני וגם רבים מחבריי, לאורך שנים רבות וארוכות, לא התקבלו לעבודה, ו/או הפסידו פרנסה, כשהם זוהו על-ידי הפקיד התורן, כסיכון אפשרי לשלטון הפקידים, למרות ואולי בגלל שהיו סיכוי מוכח להתחדשות ולהצלחה ברף גבוה.
טווס בארץ הפינגווינים ספר מרתק ומאתגר מאוד מתאר את התופעה הזו, ושמו: 'טווס בארץ הפינגווינים'. זהו ספר רלוונטי לכל אחד מאתנו. המחברים ברברה 'בי ג'יי' הייטלי יחד עם וורן ה. שמידט מצאו דרך שובת לב ומחכימה, להעביר את מסר השונות. פרי הוא טווס מבריק, מוכשר וכמובן צבעוני, שהוזמן לעבוד בארץ הפינגווינים. במהרה הוא נתקל בבעיות, כיוון שהפינגווינים יצרו ארגון פורמלי, ביורוקרטי שנשלט על-ידי מערך חוקים כתובים ובלתי כתובים. למרות שכישרונו מוערך ביותר, הסגנון השונה ויוצא הדופן של פרי הטווס, גורם לפינגווינים להרגיש מאוימים.
סופו של דבר הציפורים האקזוטיות, וביניהם פרי הטווס, מוצאים ארץ אחרת, בה כישרונם וייחודם אינו סיכון, אלא סיכוי, אינו איום אלא קידום. זוהי אגדה למבוגרים, המבוססת על ניסיונם של אנשים אמיתיים, ומתארת מציאות ממשית וכאובה הקיימת גם בחברה הישראלית ובמדינת ישראל. כמו שיצחק שמיר ז"ל נתקל בה והתחסן והתחשל מולה, ולשמחת הכל הוא ואיסר הראל התגברו עליה, כך גם מתחזקת התקווה שיותר ויותר מנהלים ומנהלות ימצאו את היכולת של איסר הראל להוקיר ולעודד אנשים בכל גיל, להיות מה שהם באמת, ולעזור להם לממש את הפוטנציאל האישי שלהם לטובת כולנו.
משל מרתק מתאר כיצד למדו הפינגווינים (הוותיקים) השמרנים, בדרך הקשה, שעל-מנת לשרוד ולהצליח בעולמנו רווי האיומים והסיכונים, עליהם להיפתח לסגנונות חדשים, לקבל את השונה ולשתף פעולה: יום אחד הופיעה סכנה לארץ הפינגווינים. זאבים החלו לפלוש למקום מושבם ואיימו להשתלט עליהם. היה זה פרי הטווס שהבחין באיום. למרות ההתנגדות העקרונית, והקושי להאמין שהאיום אכן איום קיומי וקטלני, החלו הפינגווינים השמרנים להתייעץ עם הציפורים השונות ויחד, מתוך שיתוף הפעולה, הצליחו להביס ולהניס את חבורת הזאבים. הפינגווינים הבינו שאותם מאפיינים שהם שפטו ופסלו על הסף ו/או ביקרו אצל הציפורים, הצילו אותם ואת ארצם.
מוגש כחומר למחשבה לפרט ולכלל. חומר למחשבה לחילונים ויחסם לדתיים ולהפך. חומר למחשבה לקנאים ויחסם למתונים ולהפך. חומר למחשבה לחברה הישראלית ויחסה ל
מתנחלים ולחרדים ולהפך.
