זמנים טובים, זמנים רעים. אחרי שנים ארוכות של "דולצ'ה ויטה", מדירים סוף סוף הישראלים את רגליהם מסיני ומטאבה - מחוזות חפצם המיתולוגיים כמעט, משכבר הימים. אין זאת כי אם המתיחות שפוקדת באחרונה את היחסים שבין ישראל ומצרים היא זו שעושה את שלה, ולראשונה מזה כמעט שלושה עשורים, שוב לא פוקדים התרמילאים מהארץ את חופי סיני כבעבר. כמוהם נפקדים גם מהמרי הקזינו המושבעים של ישראל מבתי המלון המפנקים של טאבה. ככל הנראה לא ישובו עוד ימי השלווה שלהם להיות כפי שהיו בזמנים הטובים.
פיגוע התופת, לפני שמונה שנים, במלון "הילטון טאבה", היה הסנונית הראשונה ל"פינאלה" המרה. גם אמצעי הביטחון המוגברים שנקטו השלטונות המצריים בעקבות הפיגוע, לא סייעו להם להחזיר את המצב לקדמותו. אף שטאבה עולה ופורחת בימים אלה בבתי המלון המפנקים והזולים שלה, לא השתחררו עדיין ובצדק, התיירים הישראלים מטראומת הפיגוע, שבו נהרגו ונפצעו עשרות.
הזמן, מסתבר, לא עשה את שלו, ומשנה לשנה פחת מספרם של התיירים מהארץ שההינו לחצות את הגבול הסמוך לאילת. תפוסתם של המלונות בטאבה מבוססת עכשיו, בעיקר, על תיירים רוסים, ובמקום בבתי הקזינו של מלונותיה, מוצאים הישראלים את פורקן ההימורים שלהם ביוון, רומניה, צ'כיה והונגריה. גם את חופי סיני, שבהם מצאו התרמילאים הצעירים מישראל נירוונה מוחלטת, מחליפים עכשיו חופי אגן הים התיכון, בעיקר אלה של קפריסין ויוון.
הלקח נלמד במעבר הגבול, שמדרום לאילת, לא מסתירים אנשי הביטחון הישראלים את סיפוקם מכך שסוף סוף הוא שומם מהישראלים, שלמדו, אם כי מעט באיחור, את הלקח הנדרש. גם במטה הלוחמה בטרור, שאזהרותיו בעבר לא נפלו תמיד על אוזניים קשובות, מביעים עכשיו שביעות רצון מן התפנית של הישראלים "הבוגרים והאחראים", ששוב אינם מוכנים לסכן את חייהם לשווא, ובמיוחד בעצם הימים האלה, על-רקע של חטיפות צפויות ושל בדואים העושים בסיני כבתוך שלהם.
מסתבר שגם עקבה, שהייתה במרוצת השנתיים האחרונות יעד תיירות אטרקטיבי, שוב אינה קורצת לתייר הישראלי. למרות התעריפים הזולים שלה, בהשוואה לאלה של אילת הסמוכה, אין הוא מוכן עוד להמר עליה. שמש וים הרי יש לו ובשפע, גם בארץ, שבה אף בטוח יותר. אחרי ככלות הכול, גם ביחסים עם ירדן חלה באחרונה הרעה, ואת מקומם של התיירים הישראלים, הנרתעים מלפקוד את מלונותיה של עקבה, ממלאים עכשיו תיירים מאנגליה ומצרפת.