סוד גלוי הוא שבין "המוסד" לבין אמ"ן, הפועלים הרחק מאור הזרקורים, ניטשת שנים מלחמת יוקרה. למרות זאת נחשפת, מפעם לפעם, פרשיה כזו או אחרת על עוללות ההצלחה, או - חלילה - הכישלון שלהם. הצרה היא שלא אחת הופכת מלחמת היוקרה שבין השניים לקרב מאתגר של התנצחות והתנגשות מילולית.
זה, בדיוק, מה שאירע בוויכוח המר שפרץ בין מי שהיה ראש המוסד, צביקה זמיר, לבין ראש אמ"ן לשעבר, אלי זעירא, בעת מלחמת יום הכיפורים. הויכוח הזה נסב על אודות התנהלותו של המרגל המצרי, אשרף מרואן וכמעט שמוטט את אמות הסיפים, אלמלא התערבותו של היועץ המשפטי לממשלה,
יהודה וינשטיין, שהחליט לגנוז את הסיפור, לפחות מן הבחינה המשפטית. אלא שגם כך, יש עדיין מקום לביקורת ציבורית בסוגיה, הנחשבת, בצדק, לשערורייה המודיעינית הגדולה מכולן.
בזכותו אשרף מרואן, שנודע יותר בכינויו המודיעיני "בבל", נחשב למרגל הטוב ביותר שידעה ישראל מעודה בארץ אויב בפרט, ולאחד המרגלים המוצלחים בהיסטוריה בכלל. ההתרעה שהעביר, ערב פרוץ מלחמת יום כיפור, על כוונותיהן של מצרים וסוריה לפתוח במלחמה ביום המחרת, נחשבת לידיעת המודיעין הגורלית ביותר בתולדות המדינה. בלעדיה היה, מן הסתם, גיוס המילואים מתחיל רק עם פרוץ המלחמה עצמה ורמת הגולן, למשל, הייתה אז נופלת לידי הצבא הסורי כפרי בשל.
המידע שהעביר "בבל" לישראל, כסוכן המוסד, לא יסולא בפז. האיש, שהיה חתנו של עבדול נאצר ואיש אמונו של אנואר סאדאת, חשף בפניה, במלואה, את תוכנית המלחמה הסודית של מצרים. יתר על כן: עוד שנה לפני המלחמה עצמה ידע מרואן להתריע שמצרים מתכוונת לצאת למערכה הגדולה נגד ישראל. למרות כל הגילויים האלה, התעקשו קציני אמ"ן להתעלם מהמידע ולהעריך את מהלכי המצרים על בסיס של תוכנית בלתי רלוונטית, שאותה, מן הסתם, פשוט הכירו טוב יותר. בסופו של דבר אף הרחיק אלוף זעירא לכת כשמצא לנחוץ להדליף את זהותו של מרואן, ובכך הניע את התהליך שהביא עליו את קיצו המסתורי.
רעידת אדמה חשיפת שמו של "בבל" היכתה בתדהמה את צמרת המודיעין הישראלית והייתה בבחינת רעידת-אדמה. אלוף זעירא, שלו מיוחס, יותר מכל, מחדל מלחמת יום הכיפורים, טען להגנתו שבסך-הכל היה מרואן סוכן כפול, כשחיזוק מסוים לדבריו נתנו המצרים עצמם, כשהתעקשו על כך שהוא היה בכלל האיש שלהם. כל זה לא מנע מצביקה זמיר לייחס לזעירא את חשיפת שמו של מי שהיה, לדבריו, המקור הטוב ביותר שהיה אי פעם לישראל.
בינתיים ממשיכה להטריד ולהציק התעלומה הגדולה, היכן באמת גלומה האמת. את התשובה עשוי, ר"ל, לספק הסופר והמחזאי היווני אייסכילוס, מן המאה החמישית לספירה. היה זה האיש שטבע את האמרה, לפיה "במלחמה, האמת היא הנפגע הראשון"; ואולי עשוי לספק את התשובה דווקא הפילוסוף היהודי, ברוך שפינוזה, שידע להבחין בשלוש אמיתות: האמת העובדתית, המתארת את ההתרחשויות כהווייתן; האמת התדמיתית, של מה שאומרים הבריות על מה שאירע; והאמת השלישית, שבה חשות הבריות את ההתרחשויות. כך או אחרת, נראה שמרואן הוא זה שנטל את האמת הגדולה אלי קבר יחד עימו.
