לפני למעלה מחמישים שנה הייתה לי זכות גדולה ליהנות מעשר שנות עבודה חינוכית חווייתית - במשרה חלקית - בין כתלי "בית ברל" . הייתה לי הזכות להכין לבחינות בגרות תלמידים, שמסיבות שונות לא סיימו את לימודיהם התיכוניים . הם הגיעו ל"בית ברל" משכונות, מישובי עולים ומעירות פיתוח.
היה זה הניסיון הראשון במדינת ישראל הצעירה לאסוף בכל מחזור תלמידים, שמסיבות כאובות חלקם גם לא פקד את מערכת הלימודים התיכונית באופן מסודר. התלמידים למדו בתנאי פנימייה מלאה וליווי של צוות מורים מסור. אני משוכנע, שזו הייתה מעמסה תקציבית גדולה על "בית ברל", שנרתם למעשה חינוכי יפה.
חלק הארי מהבוגרים המשיך את לימודיו במכון למדריכי נוער שפעל במקום , מתוך ראייה שבעתיד יפעלו בישובי עולים ובעיירת הפיתוח כמדריכי נוער, וזאת טרם עידן מתנ"סים ומכינות קדם אקדמיות.
חלק המשיך את לימודיו בסמינר למורים ובלימודים אקדמאיים. על המפעל ניצח במסירות רבה ובכישרון רב עובד בכיר ב"בית ברל", יוסף טופיאנסקי, לימים מראשי משלחת הסוכנות היהודית במוסקבה ובאוקראינה.
בית ברל אירח את ילדי המורים, שנרתמו בהתנדבות לבוא גם בימי שבת לסייע לתלמידים בשיעורי הבית, במיוחד ערב קיומן של בחינות הבגרות, ואם זה היה בימי הקיץ, הילדים בילו בבריכה בבית ברל.
בחלוף השנים, הילדה הקטנה, בתי - שבילתה בשבת, כאשר אבא סייע לתלמידים בבחינות בגרות - הייתה לעובדת במוסד הנושא את השם המחייב "בית ברל".
אך המציאות כיום ב"בית ברל" רחוקה מ"בית ברל", שאני הכרתי. היחס לעובדים הוא בבחינת סטירת לחי למשנתו ההגותית-חברתית של ברל כצלנסון.
ברל כצלנסון לא ימצא היום את מה שצוטט בשמו על-ידי בבה אידלסון בגיליון הראשון של "דבר הפועלת" - "יש לנו מחויבות גדולה , שבמפעלי התנועה שלנו יושתתו מערכות העסקה המהוות דוגמת מופת לחברה , הרואה בשוויוניות ערך המנווט את חיינו..."
ובהמשך - "נקפיד קלה כחמורה במפעלי התנועה המעסיקים עובדים שכירים לקיים מערכות שכר, המבוססות רק על הסכמים קיבוציים עם הסתדרות העובדים... חובה עלינו לתת דוגמה של צניעות רבה במיוחד מצד הדרג הניהולי... לא יהיו אצלנו פערי שכר צורמים בין שכר מנהלים ובין שכרו של מי שמעניק לסביבה שירותי ניקיון... חשוב שמחננו יהיה נקי מפערי שכר בין עובד ובין עובדת".
ברל כצלנסון, אם יבוא היום לבית ברל, הוא ימצא עובדי קבלן רבים. ברל כצלנסון ימצא עשרות רבות של מרצים העובדים בסביבת עבודה, שאין בה ביטחון תעסוקתי, עם שכר שעתי מגוחך של שלושים שקל לשעה למי שבאמתחתו גם תואר שני באוניברסיטה. הוא ימצא כיום חוזי עבודה , שימרטו את עצבי כתביו - כתבי ברל כצלנסון.
ברל כצלנסון אם יגיח היום לביקור פתע, הוא לא יאמין למראה עיניו, הוא לא ימצא את כלל העובדים מקבלים שכרם מכוח הסכם עבודה קיבוצי, עליו חתומה הסתדרות העובדים הכללית.
רוחו של ברל כצלנסון נשבה בבית ברל עוד בשנות החמישים של המאה הקודמת, אבל כיום תחומי ההפרטה הם חלק מרקמת החיים של המוסד. ההתרסה נגד ההפרטה היא אך ורק בבחינת מלל עקר בגווילי ספרים וכתבי עט מאובקים חסרי חיות וממשות.
רוחו של ברל כצלנסון נשמה רק מערכות של עבודה מאורגנת, כאשר כלל העובדים מועסקים בהסכם עבודה ייצוגי. רוחו של ברל כצלנסון היא כיום בבחינת גוויה מתה במוסד הנושא את השם "בית ברל".