כשאני טוען וכותב כבר זמן ארוך מאוד שהעם הזה מטומטם דיו כדי לבחור כל פעם מחדש באותם פרצופים נאלחים – "מתעלמים" ממני ואפילו לא תובעים אותי לדין. כי התוצאה עלולה להיות מאוד לא נעימה לאטומים הקפואים ב-120 מעלות מתחת לאפס – אבל, זה ממש לא חשוב. הבעיה שצריכה להדאיג מישהו, איפשהו, זה שהגענו עד למצב שבו מפגין ישראלי מצית עצמו כאילו היינו אותם גויים ש"נהנים" לעשות זאת מול משטרים אפלים באזורם.
אני מביט באדישות מסוימת, בלית ברירה, כי זה מה שמקרינים לי בטלוויזיה כסם בוקר – ורואה את נציג הממשלה ח"כ אקוניס מגן ברהיטות מגעילה (זה מחלחל לשמוע זאב בעור כבש...) על כל האג'נדה ה"ביבאית" כאילו היה אלוהים, לא פחות ולא יותר.
יצא לי להכיר מעט את הח"כ אקוניס. הוא ישב בראש ועדת הכלכלה בכנסת, והייתי חלק מדיון שם על נושא בטיחות רוכבי האופניים – התכנסות שהתרחשה לאחר מות בנו של שופט בית המשפט העליון חשין. הרגשתי בדיוק את מה שאני יודע על הכנסת והחבורה השולטת בה - דיבורים כמו חול ואפס תוצאות ו/או כוונות להגיע לתובנות אמיתיות. גם שם הפיץ והפיח ח"כ אקוניס את נפלאות חידודי לשונו, הבטיח נחישות בלתי מתפשרת להביא למסקנות מיידיות למען בטיחותם של רוכבי האופניים הנרמסים בצידי הדרכים, ו...מאומה לא קרה.
אני יודע שמילים לא תעזורנה. אני גם יודע שהרמת ראש כנגד הממסד הישראלי מאוד מסוכנת. אפילו נשרוף עצמנו למוות, זה לא יזיז להם. אבל מה לעשות שאני חייב, לפחות לעצמי, לכתוב את המסר...