אין ספק שמשה סילמן הוא דמות טרגית וכולנו מאחלים לו החלמה שלמה ומהירה. אין ספק שאדם צריך לעבור את כל גבולות הייאוש כדי לעשות מעשה כה נורא. באותה מידה, לא צריך להיות ספק בכך שהמדינה אינה אחראית ואינה יכולה להיות אחראית לכל מצוקה אליה נקלע כל אזרח.
ממה שידוע עד כה, סילמן היה בעלים של עסק מצליח, עד שצבר חוב של 15,000 שקל לביטוח הלאומי ומשם החלה ההידרדרות. חוב לביטוח הלאומי משמעותו, בראייה הציבורית, פגיעה ביכולתו של הגוף הסוציאלי החשוב ביותר במדינה למלא את תפקידו. הביטוח הלאומי מוציא במישרין את הכסף שהוא מקבל ותומך בחלשים ביותר בחברה: נכים, זקנים, חולים ואחרים. לכן אין ותרנות בחובות כלפיו, וכך צריך להיות. כי אם כולם יהיו חייבים - איש לא יקבל כסף.
הביטוח הלאומי הוא גוף מורכב ותקנותיו הן כנראה הסבוכות ביותר בממשל הישראלי. אך מנסיוני האישי בשלוש השנים האחרונות אני יכול לומר, שלפחות בסניף אליו אני שייך - השירות היה יעיל, מקצועי ומאיר-פנים, גם כאשר הבקשה הייתה לקבל כסף מהביטוח הלאומי ולא לשלם לו. באותו סניף גם יושבים יועצים העומדים בחינם לרשות המבוטחים, כך שניתן לקבל בו במקום עזרה ספציפית.
מערכת משפט מקצועית וישרה סילמן גם ניסה את מזלו במערכת המשפט ונכשל. כותב שורות אלו מקבל מדי שבוע (ואין זו הגזמה) פנייה מצד מי שהפסיד בערכאות ומלא טענות כרימון כלפי השופטים שדנו בעניינו. אך יש לומר בקול רם וברור: מערכת המשפט הישראלית היא מקצועית ונקיית-כפיים. יש בה כשלים לא מעטים, יש לה בעיות מינהליות קשות, אך בַּליבה - המקצועיות והיושר - היא ברמה גבוהה. ודאי שיש טעויות בפסקי דין, אך לאחר שתי ערכאות - סביר מאוד להניח שלא נותרות רבות כאלו.
מי שמפסיד בדינו, לא תמיד מוכן להשלים עם התוצאה. מי שאינו בקיא בענייני חוק ומשפט, לא תמיד מבין את התוצאה. מי שמפסיד בדינו, לא תמיד מקבל מעורך-דינו תמונה אמיתית של המצב והסבר נכון של התוצאה. אין זה אומר, שמי שהפסיד בדינו הוא קורבן לקונספירציה, לאימפוטנציה או לחוסר יושר. הרוב המכריע של מי שהפסידו בדינם, הפסידו משום שהצדק לא היה איתם או משום שהחוק חייב זאת.
מערכת המשפט מעניקה כיום גישה רחבה מאי-פעם לכל אזרח. יש הרבה גופים מהם ניתן לקבל ייעוץ משפטי וגם ייצוג משפטי בחינם. בנושא הביטוח הלאומי חשוב גם לדעת, כי הערכאה העוסקת בו היא בית הדין לעבודה, בה אין תשלום אגרה, כמעט שאין חיוב בהוצאות ויש לא מעט עזרה מצד גורמים וולונטריים.
בקושי מוציאים מהדירה סילמן הסתבך גם בנושא הדיור. מבלי לדעת את הפרטים שלא פורסמו, ניתן להזכיר נקודה עקרונית חשובה: קשה מאוד להוציא כיום אדם מדירתו בשל חובות לנותני משכנתה. החוק ובתי המשפט בנויים בנקודה זו להגן על החייבים הרבה יותר מאשר על הנושים (ויש לזכור, שמדובר בנושים המלווים את הכסף שלנו - בנקים וחברות ביטוח). לכן, אם אכן נקלע סילמן למצב בו הוצא מדירתו - נראה שלא נותרה כל ברירה אחרת.
ידוע שיש בעיה בתחום הדיור הציבורי, וקרוב לוודאי שסילמן היה מקורבנותיה. גם כאן יש לדעת יותר עובדות לפני שממהרים לחרוץ דין. המצוקה מחייבת את המדינה לקבוע סדרי-עדיפויות בין הזכאים לדיור ציבורי, וגם החלטות אלו נתונות לביקורת שיפוטית שאכן מתבצעת. חוץ מזה, המדינה אינה יכולה לספק דיור לכל אדם שאינו מסתדר בכוחות עצמו. ישראל היא מדינה ליברלית ולא קומוניסטית; ובמדינות בהן הממשלה מספקת דירות, כולם מקבלים אכן מקבלים אותן - עם שני חדרים ולא בהכרח עם מטבח ואמבטיה. אנחנו באמת לא רוצים להיות שם.
סופו של דבר: אין להשליך מן הטרגדיה האישית של משה סילמן על מערכת הממשל כולה, ובוודאי שאין להאשים אוטומטית את הביטוח הלאומי, בתי המשפט או משרד השיכון. במדינה מערבית מודרנית, כל אדם נושא באחריות למעשיו ולתוצאותיהם. במדינה ליברלית, הממשלה מתערבת רק כמוצא אחרון. ייתכן שאצל סילמן היה מקום להתערבות כזו; אך יש להכיר את העובדות האובייקטיביות לפני שחורצים דין.
