אמיל גרינצווייג ז"ל נהרג מזריקת רימון רסס ונפצעו תשעה מפגינים, ביניהם
יובל שטייניץ, כיום שר האוצר.
משה סילמן במכתבו מאשים את ביבי ושטייניץ, את עובדי מדינת ישראל ואת המוסד לביטוח לאומי. משה ואמיל התגוררו בעיר חיפה ושניהם ילדים להורים ניצולי שואה. אמיל השתתף בהפגנת
שלום עכשיו ומשה השתתף בעצרת אחת מתוך שלוש שהתקיימו בתל אביב במלאת "שנה למחאה החברתית".
הופכים טרגדיה אישית לסמל המחאה סתיו שפיר, ממובילות המחאה, מאשימה: "המדיניות ההרסנית והאטומה שלך (ודאי מכוונת לביבי ו/או לשטייניץ) גובה קורבנות". ו
זהבה גלאון כהרגלה: "יש בישראל עוד אנשים שנופלים בין הכיסאות, שהמערכת מפנה להם עורף".
מפגינים רבים הדירו רגלם משד' רוטשילד וארלוזורוב, כי השכילו להבין שמטרות המחאה הן הניסיון להחליף את השלטון ולא כהגדרתם - לשנות סדרי עדיפויות בממשל דמוקרטי. המחאה לבשה "זרועות מדוזה", יד אחת לא יודעת את רעותה. שושנת הרוחות מציינת ארבעה כיוונים ו"המחאה החברתית" בצורתה הנוכחית הלכה לכל הרוחות.
קיווינו לרוח רעננה שתצנן עבורנו את חום יולי-אוגוסט, ובמקומה ממשיכים להזרים רוחות רעות, המצמיחות מקרים קיצוניים דוגמת מעשהו של משה סילמן.
היזהרו מהניסיון להפוך טרגדיה אישית לסמל המחאה. ישראל אינה תוניס וגם לא טיבט.
