בשעות אלה ממש המחאה החברתית של קיץ 2012 משנה כיוון. מחאת הקיץ שעבר הייתה מחאתו של מעמד הביניים, שחש כי הוא נושא על גבו נטל כבד.
בקיץ הנוכחי המחאה הפכה להיות מנת חלקה של קבוצה קטנה בחברה הישראלית, חלשה מבחינה סוציו-אקונומית, שנקלעה לדרך ללא מוצא ולדעתה אין לה מה להפסיד.
במדינת ישראל נוצר תו תקן של פעיל חברתי: מקצוע חדש שמטרתו ללבות מחאה חברתית, להוציא אנשים לרחובות ולשסות את המוחים נגד השלטון הלגיטימי הנבחר. העיתוי הנבחר הוא תמיד הקיץ, שאז למוחים יש זמן פנוי. הפעילים החברתיים מעוניינים יותר במחאה מאשר במוחים עצמם, שהרי ארגון מחאה הוא המומחיות שלהם. עובדה היא שאותם פעילים חברתיים שהובילו את המחאה הקודמת הם מפעיליה של המחאה העכשווית.
איני מכיר אישית את הנהגת המחאה, אולם לא התרשמתי שברקורד שלה יש פעילות למען אותם רעבים ומיואשים שממלאים את שורות המחאה המתחדשת לאחר קריסתה של זו הקודמת.
המחאה של הקיץ שעבר, שזכתה ברוח גבית אדירה של התקשורת - נכשלה. היא נכשלה כיוון שבמדינת ישראל חיים אנשים חכמים מאוד, שחיש מהר הבינו את האג'נדה הפוליטית של מנהיגי המחאה. כשהתברר כי מאחורי ההתכנסות העממית לכאורה עומדים פרופסורים בעלי השקפת עולם קומוניסטית, פעילים אנרכיסטים, כסף זר, תקשורת מניפולטיבית ופרחי פוליטיקאים, בסיס המחאה התפורר ונמוג; על הציבור בישראל אי-אפשר לעבוד פעמיים.
