דמיינו שנקלעתם לסכסוך קשה עם שכניכם על פיסת קרקע. זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי. הסכסוך מתארך ואף מסלים לאלימות (אין משטרה ובתי משפט). השכנים מסביב לא מרוצים וכועסים, "הסכסוך שלכם", הם אומרים, "מפריע לנו במנוחת הצהריים, לכן נמנה אדם שלישי שיישא וייתן במקומכם". באיזו זכות? אתם מתרעמים, מה ימנע בעדו להתפשר על חשבונכם? איזה עניין יש לו לשמור על הזכויות שלכם? הרי הוא מעוניין רק בשקט, לא בצדק.
זה המצב השורר בין תושבי ישראל בתוככי הקו הירוק ומחוצה לו. ראש הממשלה, למרות היותו ראש גוש ה"ימין" המתיימר לייצג גם את ה
מתנחלים, אינו מתנחל בעצמו. גם שר הביטחון ורוב שרי הממשלה, אינם גרים בהתנחלויות ולא גרו בהן בעבר (שר החוץ, ליברמן, הוא החריג). קולות המצביעים להם באים, ברובם המכריע, מישראל של 48'. גם בתוך מפלגת הליכוד, המתנחלים הם מיעוט, מאורגן היטב, אך זניח.
מצב עניינים זה, מביא כמובן לכך, שלהנהגה יהיה תמריץ חזק להתפשר על חשבון המתנחלים במשא-ומתן עתידי. הנזק הפוליטי במקרה של פינוי התנחלויות, יהיה קטן ביותר, בהנחה שרוב תושבי ישראל של 48' יתמכו בו. לרווח הפוליטי, מצד שני, אין גבול. "איתרוג" מצד התקשורת, כיבודים בינלאומיים שונים, כיכרות ורחובות ע"ש, פרסי נובל וכניסה לספר דברי הימים כ"פרדריק דה-קלרק הישראלי" (מסיים האפרטהייד הלבן בדרום אפריקה) יוענקו למנהיגים שיצליחו להביא הסכם שלום עם הפלשתינים. מחנה הימין בישראל אומנם רחב, אך אין ערובה לכך שיהפוך לפתע את עורו, כפי שנהג שרון בשעתו, ויעשה "ויתורים כואבים" למען "השלום".
ברור אם כן, שלתושבי ההתנחלויות אין שום עניין במשא-ומתן, שסופו כתוב מראש: התפשרות על זכויותיהם. מבחינתם, מדובר ב"משחק מכור" שבו, יהיה אשר יהיה, הם יהיו המפסידים, הם אלו אשר יאלצו להתפנות מבתיהם ולהרוס את קהילותיהם. אפילו אם יפוצו בנדיבות, הפגיעה בערכיהם ובאמונתם בהתיישבות בארץ ישראל תהיה בלתי הפיכה. אפשר ללעוג לאמונה ה"נאיבית" לפיה התיישבות במגרון ובעמונה תקרב את הגאולה, אך אי-אפשר להתכחש לכך, שפינוי אלים וכוחני משטחים אלו, משול בעיני המאמינים להריסת בית-מקדשם. בניגוד לתושבי ישראל של 48', למתנחלים אין שום אינטרס שהסכסוך יסתיים, ושהחשבון יוגש להם.
מדוע יש צורך לשנות את מפת התמריצים הפתרון, לטעמי, טמון בשינוי מפת התמריצים. ראשית, מדינת ישראל צריכה להפסיק לגבות מיסים מתושבי ההתנחלויות, להפסיק את גיוסם ולשלול מהם את זכות ההצבעה. יש להקים "רשות יהודית" בשטחי יהודה ושומרון שיהיה לה צבא פרטי (המורכב מגיוס חובה או ממתנדבים), כך שהמתנחלים ישלמו מכיסם את עלויות "החזקת השטחים" ושמירה על יישוביהם. פעילות השב"כ ואמצעי המודיעין הרלוונטיים לאיו"ש גם יועברו ל"רשות היהודית" וימומנו מכיסה. לרשות תהיה סמכות בלתי מוגבלת בתחומי שיפוטה. בדומה לרשות הפלשתינית.
המשא-ומתן יתנהל מעתה, בין שתי הרשויות וללא התערבות ישראלית. יש כאלו שיחששו מ"טבח", וממלחמת אזרחים שבה צד אחד ינסה "לחסל" את הצד השני, אך בחינה מדוקדקת יותר תעלה כי מצב זה לא סביר בעליל. כאשר שני הצדדים יחזיקו בנשק, ההסתברות למלחמת כל בכל תפחת, שהרי אף צד לא יפתח במלחמה אשר תסב אבדות רבות בנפש ולא תישא פרי. ב-48' הערבים פתחו במלחמה במטרה למנוע פתרון לא הוגן מבחינתם, שנכפה עליהם על-ידי גוף חיצוני (האו"ם). במצב החדש, הם ישלטו בגורלם ושום פתרון לא יתקבל ללא הסכמה מלאה שלהם. כך הם יתומרצו להגיע למערכת הסדרים עם תושבי ההתנחלויות בגדה.
בנוסף, מצב זה יבטל את הא-סימטריה שיש בין מדינת ישראל החזקה והעשירה לבין הפלשתינים, שמאבקם מצטייר כמאבקו של דוד נגד גוליית. הרשות הפלשתינית תאלץ לשאת ולתת עם יריב שווה-ערך שמסוגל להשיב לה באותו מטבע, ולא עם יד קשורה, מחשש לתגובת העולם. יש לצפות כי העולם, הערבי ומהמערבי, יאבד במהרה עניין בנעשה בין שני השבטים הקטנים ביו"ש. אולי רק אז שני הצדדים הניצים ישכילו להבין שהאלימות אינה מקדמת את מטרותיהם אלא מרחיקה אותם מהן, ואם לא, ובכן, לא יהיה חדש תחת השמש.
