חוסר הדיור הציבורי מחייב חקירה

אני מאמין שמקרה ההצתה של משה סילמן הוא טרגדיה אישית, אך איך שלא מסתכלים על זה,הדבר מחייב בדיקה כוללת ומקיפה - כיצד הגענו לכשל במערכת, לכך שאין מלאי דירות לנזקקים למרות החלטת ממשלה? 2.75 מיליארד שקל נכנסו לקופת המדינה ממכירת הדירות הציבוריות, מאז החלטת ההמשלה בראשות אהוד ברק בדצמבר 1999. ההחלטה קבעה כך: למכור את הדירות לדיור הציבורי ולהקצות את התמורה מכך לקניית דירות חדשות, לטובת הנזקקים שיימצאו זכאים. מה פשוט מכך, רק לבצע. הכסף נעלם אך כעת אנו יודעים שהכספים ממכירת דירות של הדיור הציבורי נעלמו, התנדפו באוויר, כי המדינה, הממשלה והנוגעים בדבר, מצאו יעדים אחרים לחלוטין לכסף זה, כלומר התרשלו. ממשרד השיכון מודים שהכספים שהתקבלו מחוק הדיור הציבורי, נעלמו לפרויקטים אחרים ולנזקקים לא נבנה ולו בנין אחד. ממשלות ישראל ושרי האוצר מאז ואולי גם היום, לא השכילו להבין שאזרחים, שאין באפשרותם לשכור דירה בשוק החופשי, חייבים להיעזר בדיור ציבורי ולשם כך הרי חוקק חוק הדיור הציבורי. האלטרנטיבה היחידה לנזקק כזה הוא להיזרק לרחוב. מי האשם בכך? חוברים לכך מספר גורמים, משרד השיכון, משרד האוצר המשרד לשירותים חברתיים ועוד. והיה ויימצאו על-ידי ועדת בדיקה אשמים בכך, אני בהחלט מקבל את גישת מבקר המדינה הקודם, מיכה לינדנשטראוס שניתן להאשימם, גם אם הם שרי ממשלה באחריות מיוחדת, כי הכתובת הייתה בפירוש כתובה על הקיר.