פולארד עכשיו הכרזתה של מזכירת המדינה האמריקנית
הילרי קלינטון, ש
פולארד לא ישוחרר ויישאר במאסר עולם, רק היוותה אישור רשמי למה שידענו מכבר על עמדת הממשל. רבות כבר נאמר על עונשו הכבד, הלא פרופוציונלי לחטאו, ונראה שכוונת הממשל שהוא יימק בכלא כל חייו. אולם אסור שממשלת ישראל תרים ידיים, ועליה להמשיך לפעול לשחרורו של המרגל הישראלי (לאחר שקיבל אזרחות בארץ בעקבות שליחותו מטעם המוסד).
לדעתי לא די בלחץ על הממשל האמריקני. במקביל לכך, ובנוסף להפעלת לחץ על גורמים משפיעים בקהילה היהודית, שלמרבה הצער מתנגדים לשחרורו של פולארד, צריך להפעיל לחץ דיפלומטי במישור הבינלאומי. יש לערב את ממשלות המערב שישפיעו על הנשיא אובמה לקראת הבחירות לחנון את האסיר החולה. ובא לו בציון גואל.
טיהור האווירה הציבורית אינני מסכימה עם דעתו של ד"ר אריק כרמון, נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה, שאין להעמיד לדין ראש ממשלה מכהן. אם יש יסוד לחשדות נגדו והם יתאמתו, הרי העובדה שמכהן ראש ממשלה עבריין, מטילה כתם מוסרי כבד לא רק עליו, אלא על הממשלה כולה ועל אופן ניהולה כממשלה מושחתת. הדבר מאוד לא בריא למדינה כולה, שבה הראש במיטה חולה.
לכן בניגוד לדעתו של כרמון, נראה לי שאין להמתין לחקירת ראש הממשלה עד סיום תפקידו, אלא - אם יש חשדות נגדו, עדיף למען הניקיון הציבורי, שיתפטר. כפי שעשה אולמרט, כדי שלא יכהן בצל קופת השרצים התלויה לו מאחוריו ולטהר את האווירה. ובא לציון גואל.
לא סמל למרבה הצער משה סילמן אינו הראשון שהצית את עצמו על-רקע מצוקה אישית. אולם ל'מזלו' הרב הוא תיכנן את המעשה הנואש בפריים טיים של המחאה החברתית הגוועת (מישהו עוד זוכר את הפגנת חצי המיליון?) אשר תפסה טרמפ על הגיבור המרכזי החדש המתוקשר שלה, שהפיח בה רוח חיים ושוב העלה אותה לכותרות.
מארגני המחאה הפכו את סילמן לסמל המחאה. ולא היא. מעֵבר לכך שאסור שהתאבדות תהפוך לסמל ולמודל חיקוי לאחרים, דומה שהקשר בינו למחאה בגירסתה הנוכחית, הוא מקרי בהחלט. לא סוד הוא שהמפגינים מייצגים את מעמד הביניים המבוסס (ו
דפני ליף מכפר שמריהו האמיד תוכיח), ומחאתם היא בעלת אוריינטציה פוליטית מובהקת. לעומתם, סילמן היה אכן איש נזקק, שזעקתו המהדהדת לציבור ולרשויות הייתה זעקת אמת, ולכן ראוי שזעקתו תישמע והמסר יופנם בממסד ללימוד לקחים, בהסרת מחסומים ביורוקרטיים. ובא לציון גואל.
שיעור בחיסכון נראֶה שיש לשרים מה ללמוד מיו"ר האופוזיציה,
שלי יחימוביץ', שוויתרה על מכונית השרד שהגיעה לה בתוקף תפקידה. למה להם לנקר את עיני הציבור במכונית ב.מ.ו יוקרתית, בעלות של כ-400 אלף שקל, על חשבון הקופה הציבורית כמובן, כשגזירות כלכליות קשות נוחתות על הציבור שמכלכל אותם מכספי המיסים?
אז תזכורת צנועה: עם כל הכבוד, השרים הם משרתי הציבור, ולא הפרה החולבת שלו. במקום שיגרמו להעמקת פערים בינם לציבור הרחב, כדאי שישמשו לו מודל לחיסכון. אחרת שלא יתפלאו על תדמיתם הנמוכה בעיני העם. לא כל הנוצץ זהב הוא כבר אמרנו?
החיסכון מתחיל בבית חברת החשמל קוראת לציבור, בצדק, לחסוך בחשמל. אולם מדוע היא אינה מפנה קריאה זו בראש ובראשונה לעובדיה, אשר, כידוע, מעֵבר למשכורותיהם הגבוהות מקבלים חשמל חינם פי ארבעה(!) מהממוצע במשק? האם החיסכון לא מתחיל בבית? היכן הדוגמה האישית?
ויתרה מכך, איך זה שבשנת 2012 בעידן המודרני יש מחסור בחשמל, הגורם להפסקות יזומות באספקת הזרם? האם זה לא משום שמדובר במונופול המחזיק בשאלטר של המדינה?
דומה שאחרי למעלה מיובל שנים הגיעה השעה לשבור את המונופול של החברה ולהכניס את הענף לתחרותיות מבורכת. תיראו מה עשתה התחרות לענף התקשורת גם מבחינת אספקה שוטפת ולא פחות מבחינת הוזלת מחירים משמעותית. די למונופול!
איפה השוויון? האם הנכים אינם זכאים לשחות בבריכה? לפחות כך נראה על-פי הנתונים שפורסמו לאחרונה, כי 92% מהבריכות (אתם קוראים נכון) אינם נגישים לנכים.
השאלה היא מדוע החוק החָל על כל המוסדות הציבוריים, המחייב נגישוּת לנכים, אינו כולל את הבריכות? איך זה שבעידן המודרני של שנת 2012 הנכים הם מחוץ לבריכה? היכן שוויון הזכויות למוגבלים? תנו לנכים את הזכות הבסיסית לשכשך במי הבריכה בעיצומו של חום יולי -אוגוסט, וגם בימי החורף הקרים, אם חפצה נפשם בכך. די לאפליה!
לתשומת לב המחוקקים.
איפה הכלייזמרים? מדי שנה, בקיץ כידוע, מתקיים פסטיבל הכלייזמרים בצפת. השאלה היא, כפי שהעיר לי מכר, מדוע פסטיבל מקביל אינו מתקיים גם בירושלים עיר הקודש, בירת יהדות הארץ והתפוצות? לדעתי, אין מתאים מקיום פסטיבל כזה ברובע היהודי, על-רקע חומות העיר העתיקה ובסמיכות לכותל המערבי, בימי החופש ובמיוחד בחול המועד בפסח ובסוכות.
לתשומת לב ראש העירייה,
ניר ברקת, אשר התרבות הפכה כבר מזמן לספינת הדגל שלו. אז אנא הרם את הפרויקט החסידי משובב הנפש, אשר בטוחתני שיהווה מוקד עלייה לרגל לתיירים רבים מהארץ ומהעולם!
