נראה כי אין אחד כאן שנותר אדיש למראה התמונה של אדם בוער היושב על הכביש, בשקט ובהשלמה עם גורלו.
קשה למחות מן הזיכרון את התמונה של משה סילמן החרוך יושב על הכביש ונוגס בקרטיב בעודו ממתין לאמבולנס.
פרט לקומץ אנשים, שתמיד מנצלים הזדמנויות שכאלה כדי לרקוד על הדם ולמצוץ עוד טיפת רייטינג, נראה כי התגובות היו רגשיות, ובצדק, גם אם קיצוניות לכל כיוון אפשרי. נוכח הזעזוע, חלקן תיעלו את התסכול אף לטענות קשות אל סילמן עצמו: גם על כישלונו בעסקיו, ואולי אף יותר על שתש כוחו לשאת את הכישלון.
בדרך כלל אין לי טענות על דברי ביקורת אותנטיים, גם אם קשים ובוטים, הנאמרים מתוך זעזוע אמיתי. גם ברור שהמדינה אינה צריכה ואינה יכולה להיות ערֵבה לעסק כלכלי. איש אינו מעוניין לכונן כאן "כלכלה סוציאליסטית" נוסח רומניה או אלבניה, גם אם הוא צועק "צדק חברתי". איש גם אינו יכול להציעחלופות לאחריות אישית.
במיסים ה"כלואים" אין נוגעים יחד עם זאת, תפקידה של המדינה לייצר תנאים המאפשרים לעסקים להתנהל ולצמוח, ובנקודה זו נראה כי היא כושלת שוב ושוב, כשהיא חונקת את הקטנים והחלשים. זאת, בעוד שלטייקונים, כידוע, אין בעיה, גם אם כושלים, טועים, מנהלים את עסקיהם בפזיזות, ושאר מרעין בישין שבהם הואשם סילמן שכשל. הם חזקים דיים כדי לקנות את בכירי המדינה, לשים אותם בכיס הקטן, בעודם עושים תספורת לכסף הגדול, בכל עת מחנק ומצוקה... על כן מוטב שנחזור לקטנים, שעדיין מהווים כאן רוב.
נראה כי ניתוח קר ומחושב לא יזיק בעת של התלהטות יצרים ורגשות. והשאלה הראשונה המתבקשת היא אם קיים היגיון כלכלי בפעולתם של שלטונות המס למיניהם, בין אם ביטוח לאומי או מס הכנסה ושות', בתפיסת משאית המייצרת הכנסה לעסק, בשל היותו בעל חוב.
האם זה "כלכלי" למוטט עסק, בכדי לאזן או לקזז חוב, במקום לפרוס אותו (לא מדובר בשמיטה או "תספורת") ולתת אפשרות לעסק להשתקם ולהתאושש? האם כלכלי להחרים ולעקל את תרנגולות הלולן ולמכרן לשחיטה, תחת לאפשר להן להטיל ביצי זהב? גם אם מדובר בסתם ביצים, שאינן מוזהבות, נראה כי אפילו המאפיה הסיציליאנית בברונקס הייתה מעדיפה את תזרים המזומנים ארוך הטווח על מחטף חד-פעמי. הרי גם בארה"ב האולטרה-קפיטליסטית יש "סעיף הגנה מפני נושים (צ'פטר 11)", שזהו בדיוק תפקידו - לאפשר את המשך קיומו של עסק חי הנתון במצוקה.
מה ההיגיון באכיפת גבייה של מע"מ בעת רישום החשבונית ושליחת "עבריני פיגור תשלום" לכלא, בעוד שימי הגבייה הממוצעת במשק מתחילים מ-90 יום ומעלה? הלא צרכן השירותים והסחורות הגדול במשק הוא המדינה על גופיה, הדוחה תשלום בשנה וגם בשנה ומחצה, וזאת ללא הודעה מראש, ובכל עת שמתחשק - בין בעיתות של ירידה בגבייה או במפלס הכנרת, בלחות, או בפריחת הרקפות... ואגב, הרשויות נוהגות כך גם בעת חירום ומצוקה כללית, כדוגמת האינתיפאדה, כאשר בלאו הכי עסקים קטנים נקלעו למצוקת אשראי, והכניסו את כל המשק למצוקה נוספת הנובעת מעיכוב תשלומי החשב הכללי (החשכ"ל) .
בסופו של דבר שר האוצר דאז,
בנימין נתניהו, וחשכ"ל משרדו, ד"ר
ירון זליכה, הבינו את עוצמת ההרס שזורעים גופי האוצר וניסו לתקן זאת.
ניסו, אך לסילמן זה היה קצת מאוחר מדי...
האם באמת עיקול משאיתו של סילמן "השתלמה כלכלית"? וזאת במושגי חשיבה "כלכלית נטו", המערבת שיקולים קרים שאינם מושפעים מחום הלהבה שאחזה בו.
כמותו יש אלפי מנהלים ובעלי עסקים קטנים אחרים שקרסו עקב תעלוליהם של חשבי המדינה וחברותיה הציבוריות, המהווים גורם דומיננטי במשק.
וישנה גם "מנת קינוח": איך מסבירים חסידי הקפיטליזם והאחריות האישית כי 100 מיליארד ש"ח "מיסים כלואים" שוכבים בקופותיהן של חברות גדולות כמו "אינטל" ו"טבע", מבלי שמישהו מעז לאכוף את גבייתם? נראה למישהו כי השר-הפילוסוף-התחמן יעז לעקל ל"אינטל" או ל"טבע" משאית?
כאמור, אלו מחשבות בנושא כלכלה פשוטה - עלויות ישירות בלבד. על עלויות עקיפות, כמו מחיר קריסתן של שכבות בחברה, עדיף שלא נתחיל לדבר כלל.
קורס מבוא לבולשביזם עודי כואב וטרוד במחשבות שכאלה, נתקלתי ברשימתה של תהל פרוש שכתבה: "זוהי הטרגדיה שלנו, של כולנו. זוהי טרגדיה שאנחנו חיים בשיטה כלכלית יוצאת דופן - שילוב מהמם של ביורוקרטיה קומוניסטית ושוק חופשי אולטרה קפיטליסטי".
בהמשך לרשימה צוין כי פרוש היא משוררת.
איני מכיר אותה, אך חשבתי לעצמי כי מאז "הַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה, הַשִּׁטָּה פָּרְחָה וְהַשּׁוֹחֵט שָׁחַט ...", לא נתקלתי באמת כה נוקבת, קשה, ומטלטלת. אולי זוהי הסיבה שאיני מרבה לקרוא שירה, שלטעמי לפחות, מעדיפה את הפיוט על האמת, כמו בשיר "אלוהים מרחם על ילדי הגן", שאכן הרשים אותי רושם עז, אך היו לי השגות כבר על השורה הראשונה בו.
קראתי שוב ושוב את התובנה שהציעה, ומצאתי לנכון להציע רק תיקון קל, אם כי לא חסר משמעות: לא ביורוקרטיה קומוניסטית. עם זו עוד אפשר לחיות. הרי די והותר קיבוצים כאן היוו הוכחה לכך. מדובר בביורוקרטיה "בולשביקית"! - זו הדוגלת ב"אדמה חרוכה" ומוכנה לשרוף ולאבד ולו גם חצי ממלכה, רק כדי להיפטר מיריבים, בעלי פלוגתא ו"אויבי ציבור".
המחיש זאת היטב הבולשביק המתועב טרוצקי: "ככל שיותר רע יותר טוב" אמר וחייך, עד שגם לו נעשה קצת רע... וחייך קצת פחות.
לאלה מאיתנו שאינם בקיאים בדקויות ההבדלים, להלן "מבוא לבולשביזם" - קורס מזורז להשלמת פערים. האלגוריה הבאה תמחיש את הרוח של המשטרים השונים.
במדינה קפיטליסטית כארה"ב, היו מפיצים שמועה כי במקום כלשהו נמצא זהב. עשרות אלפי אנשים נואשים היו מגיעים ומתחילים לחפור כאחוזי טירוף, בעודם מכלים את שארית כספם בחנויות העיירה המספקת להם כלי חפירה, בגדי ג'ינס, מזון וכולי. לרוב, זהב לא מצאו, אך בסוף התהליך נוצר סכר שיכול היה להשקות ולהפריח חוות חדשות, שבהן מצאו גם הכורים עבודה ומקורות מחייה.
כמו-כן היה מלאי מספיק של וויסקי וזונות בתעריפים שגרמו לכולם להרגיש מרוצים.
אנשי מפא"י לא בזבזו כאן מזמנם בהפצת שמועות ומעשיות. פשוט, הטעינו עולים על משאיות, פרקו אותם במקום שכוח אל, נתנו להם בדים, חוט ומחט, ופקדו עליהם לתפור אוהלים, למגוריהם. כשנגמרו האוהלים, עברו למדים עבור החיילים. היות שהמפא"יניקים הבינו כי יש צורך במדים, דאגו גם לספק מזון ושאר אמצעי קיום בסיסי, גם אם במשורה.
כך נבנתה חצי מדינה.
הבולשביקים היו טוענים אנשים על רכבת, שופכים אותם על הקרח בסיביר, ופוקדים עליהם לחטוב עצים. אומנם העצים היו נחוצים ביותר להסקת תנורי המפעל בעיר, אך את המשור הבולשביקים לא סיפקו, גם לא ביגוד מפני הקור, ואת המזון קיבלו רק אלה שהביאו את מכסת העצים. הרבה עצים לא הגיעו כך להסקת תנורי המפעל, אך מה אכפת לבולשביקים?
"במקום עצים, שישרפו אחד את השני בתנורי המפעל", יאמרו הבולשביקים. "כך יהיו פחות דאגות לכולנו...תחי הרפורמה והמהפכה!".
תהל פרוש צודקת: השילוב הקטלני והטרגי הוא זה הקיים אצלנו, המתבסס על בולשביקים המיישמים קפיטליזם.
האם נזכרנו בדוגמה רלוונטית? אולי חומרים מעכבי בעירה שלא נרכשו, עקב וטו של הבולשביקים באוצר? "לא חסכו כך למדינה ארבעים ומשהו משכורות?", יגידו הבולשביקים.
צודקים הבולשביקים. חסכו גם חסכו. מדי חודש...
