ריקוד הכלולות

דרכם של "האחים המוסלמים" לשלטון במצרים אינה סוגה בשושנים, והנהגתם מודעת היטב לקשיים הצפויים להם. הרוב שזכו בו דחוק ומפוקפק. כמחצית בעלי זכות ההצבעה החרימו את הבחירות, היות שלא רצו הן בנציג "האחים המוסלמים" והן באחמד שפיק, שלגבי דידם הוא אחד מסמלי משטרו של מובארק. זאת ועוד, "האחים המוסלמים" זכו רק בקצת יותר ממחצית של קולות המצביעים, משמע, ששלטונם נשען רק על כרבע מקולותיהם של כלל המצרים. נוכח מצב זה, מיהר הנשיא הנכנס, מוחמד מורסי, להודיע כי יקים ממשלת קואליציה שתכלול את צבעי הקשת הפוליטית, וכי אינו מתכוון להפוך את מצרים למדינת הלכה. בכך ינסה מורסי לנטרל את האופוזיציה שעולה במספריה על "האחים המוסלמים". "האחים המוסלמים" מודעים לכוחו של הממסד הצבאי שעמו הם נתונים במאבק מאז מהפכת הקצינים בשנת 1952. מועצת הפיקוד הצבאי בראשותו של הגנרל טנטאווי, הכוללת 19 גנרלים, הוכיחה את יכולת ההכרעה שלה. היא זו שהשפיעה על בית הדין לחוקה לבטל את הבית התחתון של הפרלמנט המצרי שבו שלטו האיסלאמיסטים ברוב של 72 אחוזים. גם המשך קיומו של הבית העליון (אלשורה) מוטל בספק, היות שאותו בית דין עומד לדון גם בגורלו. בנוסף, צבא מצרים הוא צבא כלכלי. לפני נתוניו של משרד האוצר המצרי, הצבא שולט ב-40 אחוז מכלכלת מצרים. יש לו מפעלים ליצור מקררים, תנורים ורהיטים; בבעלותו חברות ליצוא וליבוא ומפעלי תיירות. מ-450 מיליון הפיתות הנאפות מדי יום, אופות מאפיות הצבא 150 מיליון. למרבית קציני הצבא הפורשים בגיל העמידה מובטחת קריירה שנייה במפעלים הכלכליים של הצבא. הדעת נותנת כי הפיקוד הצבאי לא ירצה לוותר על יתרונותיו הכלכליים. יתר על כן, אין מדובר רק בהטבות כלכליות, אלא בהכרח, כפי שהתבטא לפני חודשיים רמטכ"ל מצרים, גנרל סמי ענאן: "אנו יודעים מה יעשו לנו "האחים המוסלמים" אם תהיה להם שליטה במדינה. הם יכניסו את כולנו לבתי סוהר". מה שקרה לגנרלים בצבא טורקיה עם עלותה של מפלגת ארדואן האיסלאמיסטית משמש נורת אזהרה לפיקוד הצבאי במצרים. אם המצב יהפוך בלתי נסבל מבחינת המועצה הצבאית, מדברים במצרים על אפשרות של הפיכה צבאית דוגמת ההפיכה באלג'יריה ב-1992, נוכח עלייתה של חזית ההצלה האיסלאמית. חיבוקה של הילרי בעקבות "האביב הערבי", שרויה מצרים במשבר כלכלי חמור. הרזרבות של מטבע החוץ ירדו לשליש. משקיעים זרים, כולל ערבים, מדירים את רגליהם ומושכים את פיקדונותיהם מן הבנקים במצרים, תנועת התיירות שהכניסה 13 מיליארד דולר בשנה, ירדה למחצית במרוצת 18 החודשים האחרונים. יש להניח כי בראש סולם העדיפויות של המשטר החדש ניצבת הדרישה לשיפור המצב הכלכלי ועל כן לא יפגע בהסכם השלום עם ישראל. אך האילוצים הכלכליים המופעלים על מורסי הם המחייבים אותו לנהוג מתינות, ולא האמונה בשלום עם ישראל היא בראש מעייניו. יש לזכור שמורסי עדיין אינו מזכיר את ישראל בשמה. בפני שרת החוץ האמריקנית הילרי קלינטון התחייב לשמור על חוזה השלום, כל עוד ההתחייבות היא הדדית. הוא דיבר על שלום כולל, והמחוייבות להקמת מדינה פלשתינית, אך נמנע מלהתייחס לעיקרון של "שתי מדינות לשני עמים". הייתה זו קלינטון שעשתה זאת בתגובה לדבריו. ביקורה של קלינטון במצרים ופגישתה עם מורסי הם בבחינת חיבוק ל"אחים המוסלמים". יתר על כן, כמחווה, הודיעה קלינטון על מחיקת חובות של מצרים בסך של מיליארד דולר. גם דובר על סיוע כלכלי ועידוד משקיעים אמריקניים במפעלים כלכליים במצרים. "השרה קלינטון מגיעה למצרים כשמצרים נמצאת על פרשת דרכים היסטורית. זהו העיתוי שהממשל האמריקני שם בו את יהבו על זרם "האחים המוסלמים" ונוטש את הממסד הצבאי שבו תמך מאז 1952. כאילו השמש של הממסד הצבאי שוקעת, והירח של "האחים המוסלמים" זורח. קלינטון מגיעה כשמתחולל מאבק חוקתי, עממי ותקשורתי המאיים להפוך למאבק דמים. היא מגיעה כשמחצית מקולות הבוחרים הם נגד "האחים המוסלמים". אם מכה זו תיתן את תוצאותיה, מצרים עומדת בפני שלוש אפשרויות: שלטון מתמשך של "האחים המוסלמים", או הפיכה צבאית תוך זמן קצר, או מצב של אנרכיה וכאוס. צבא מצרים כולו, ולא רק הפיקוד, מודאג מאוד מכוונותיה של ארה"ב". עימאד אלדין אדיב ("אל-שרק אל-אווסט", 15.7.2012) כאמור, מורסי זקוק לתמיכה האמריקנית כאוויר לנשימה. הוא התחייב בפני העם כי במרוצת מאה ימי החסד, כי יטפל באספקת פת הלחם, בעומס בדרכים הגורם למותם של כ-20 אלף בני אדם בתאונות דרכים מדי שנה, ובמצב הבריאות והניקיון הירודים. יש לזכור כי הניקיון הוא אחד מיסודות האמונה האיסלאמית, או בלשון הכתובים: "הניקיון הוא מן האמונה". מאז שנכנס מורסי לארמון הנשיאות, הוא מצביע לאן פניו מועדות. הביקור הראשון שקבע לעצמו הוא בערב הסעודית. בכך יש איתות לכך שמצרים זקוקה לסיוע הסעודי בפרט ולסיוע ממדינות המפרץ העשירות בכלל. הביקור הוא גם בבחינת אמירת לאו למשטר האייתוללה בטהרן. זאת בניגוד לאמירה שלא אמר, אך שיוחסה לו על-ידי שליטי אירן, כי הוא ישפר יחסים עם אירן כדי ליצור איזון אסטרטגי במזרח התיכון. לשכת הנשיאות במצרים הזדרזה להכחיש אמירה זו, התקשורת האירנית הציגה הקלטה מזוייפת לקולו של הנשיא המצרי, ובכך שמה את עצמה ללעג. ביקורו של מורסי בסעודיה מוכיח בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, כי מקומה של מצרים אינו במחנה האירני-שיעי, אלא במחנה הערבי-סוני. "האחים המוסלמים" לא יוותרו על יחסיהם עם המערב ועם ארה"ב. מגעיהם עם הממשל האמריקני התקיימו באופן סביר לפני עלייתם לשלטון. הם שיגרו משלחת לוושינגטון והבטיחו שלושה דברים: שלא ינהיגו את ההלכה המוסלמית, שלא יוותרו על יחסיהם עם ארה"ב ושלא יפגעו בהסכם השלום עם ישראל. המשלחת גם נפגשה עם אישים מארגון איפא"ק והשמיעה להם דברים דומים. כשנשאלו חברי המשלחת המצרית במשרד החוץ האמריקני על השינוי המפתיע בעמדתם, השיבו כי "אז היינו באופוזיציה ובבתי הסוהר, ואילו כעת אנחנו בשלטון ויש לנו אחריות". כלומר, מה שרואים מכאן, לא רואים משם. למצוקה הכלכלית יש להוסיף כי למעשה לא עומדת לרשות "אחים המוסלמים" אופציה צבאית שביכולתם להפעיל עם עלייתם לשלטון. לרשותם עומד אותו צבא מצרי שלא נלחם זה 39 שנים, הנשען על סיוע צבאי אמריקני והמקפיד על כיבוד הסכם השלום עם ישראל. לכן, בכל הערכת מצב או תחזית, יש להביא בחשבון שאי-פגיעה בהסכם השלום היא אפשרות סבירה. יחד עם זאת יש להתכונן לאפשרות של הידרדרות במצב ולפגיעה בהסכם השלום כתוצאה מהגברתה של פעילות הטרור בסיני, שעליה אין לממשל המצרי שליטה. יש להניח כי מצרים בעידן החדש תבקש לפתוח את הסכם השלום, בעיקר את הנספח הצבאי שבו, על-מנת לחזק את נוכחותה בחצי האי סיני. פתיחת ההסכם היא אפשרות הכלולה בהסכם, ובלבד שזו נעשית בהסכמת שני הצדדים. עם זאת יצויין כי אפילו לפני פתיחת ההסכם גילתה ישראל הבנה לצרכיה הביטחוניים של מצרים בסיני, ואישרה את כניסתם של ששה גדודים מצריים לשם.