"האם תשכבי אתי תמורת מיליון פאונד?" שאל וינסטון צ'רצ'יל את המנהיגה הסוציאליסטית בסי ברדוק, והיא השיבה: "תמורת מיליון פאונד - כן". "האם תשכבי אתי תמורת שטר של חמישיה?" המשיך צ'רצ'יל, וברדוק השיבה בזעם: "באמת, וינסטון! מה אתה חושב שאני?" ואז הנחית צ'רצ'יל את שורת המחץ: "גבירתי, כבר קבענו מה את; כעת אנחנו רק נושאים ונותנים על המחיר".
כבר קבענו מהם פוליטיקאים ישראלים; כעת כל שנותר הוא לשאת ולתת על המחיר. האם זה יהיה מיצובישי כמו של אלכס גולדפרב, או שמא משרת שר כמו של אברהם שריר? האם
צחי הנגבי יהיה השר להגנת העורף ומי יקבל את האחריות על
רשות השידור? מה יקבל
יעקב אדרי ומה תהיה התמורה ל
יוליה שמאלוב-ברקוביץ?
קמה בחטא וחיה בעוון טועה מי שאומר שבנימין נתניהו וצחי הנגבי המציאו את השוחד הפוליטי בישראל, וטועה מי שחושב שפורשי קדימה - אגב: בדיוק כמו מי שהקימו את המפלגה - הם שדרדרו את הפוליטיקה הישראלית לזנות. אולי הם משכללים את השיטות ומעלות את דרגות הגועל לשיאים חדשים, אבל הכל יחסי. ותהיו בטוחים בעוד דבר אחד: כשם שהם אינם הראשונים שעושים זאת, הם אינם האחרונים; ומאחר ששיאים נועדו להישבר, גם שיאי הגועל הללו יישברו.
מילה אחת על קדימה. המפלגה הזאת קמה בחטא וחיה בעוון. היא קמה בחטא של גניבת דעת, גניבת קולות וגניבת מנדטים, כאשר
אריאל שרון ריסק את הליכוד לאחר שהתברר לו שמפלגתו אינה תומכת בהינתקות. היא חיה בעוון כאשר קיבצה אליה מצעד מרשים במיוחד של עבריינים בעבר ובהווה. ולפי כל הסימנים, כשם שקמה וכשם שחיה - כך גם תמות. דמעות התנין של שאול "בית לא עוזבים" מופז, מתחרות היטב במידת הצביעות של מי שגילו שמעבר דירה הוא עסק קל ואפילו משתלם.
למה זה לא ישתנה? כי חברי הכנסת לעולם לא ימנעו זאת. הם לעולם לא יעשו את הדבר המתבקש, ההגון והמובן מאליו: למנוע מעבר של ח"כים מסיעה לסיעה. נבחרת בסיעה מסוימת - אתה חלק ממנה. אתה לא רוצה להיות חלק ממנה - תחזיר לה את המנדט. זה כל כך פשוט וברור, עד שקשה למצוא מילים שיסבירו זאת. הייתי רוצה לראות פעם מפלגה שתקום ותתבע עריק שכזה - על הסכומים שהוציאה לבחירתו (חישוב פשוט: סך הכל ההוצאות חלקי מספר חברי הכנסת) ואשר אותם הוא גונב, כן: גונב, כאשר הוא עוזב אותה.
מה פוליטי ומה פלילי חוץ מזה, הגיע הזמן לתת את הדעת לשאלה מה בין משרת שר לבין מעטפות של מזומן. מדוע המתת מהסוג הראשון היא דבר פוליטי מקובל, ומתת מהסוג השני היא שוחד פלילי. מדוע משכורת מקופת הציבור היא חוקית ומדוע כסף על חשבון היחיד הוא בלתי חוקי. היכן עובר הקו בין תמורה פוליטית לבין תמורה אישית. מתי מדובר ברכישת תמיכה ומתי מדובר בקניית קולות. מתי מדובר במשרת אמון כשרה ומתי מדובר במינוי פוליטי פסול. התשובה לכל השאלות הללו אינה קלה, אבל אין זה אומר שמותר להתחמק ממנה. דווקא משום שהתשובה אינה קלה, חייבים למצוא אותה ולהגדיר בצורה חדה וברורה היכן עובר הגבול.
הנה הצעה למחשבה: הקו יעבור בין הציבורי לפרטי, בין המפלגתי לאישי. כאשר מינויים ניתנים במסגרת של מו"מ והסכם בין מפלגות - הם כשרים. כאשר הם ניתנים במסגרת של מו"מ והסכמים בין מפלגות לבין יחידים שאינם מוכרים כסיעה/מפלגה - הם פסולים. לפי המבחן הזה, מה שמקבלים כעת פורשי קדימה הוא שוחד לכל דבר ויש לאסור אותו מכל וכל. ייכבדו ויקימו מפלגה מסודרת, יירשמו כחוק - ואז ינהלו מו"מ; לא דקה לפני כן.
אבל גם זה לא יקרה - משום שבדיוק כמו איסור על עריקה בין סיעות, גם כאן יש צורך בחקיקה. ועוד לא נולד חבר הכנסת שיחוקק חוק שעלול יום אחד למנוע ממנו לעשות בדיוק את מה שהוא מגנה כיום אצל יריבו. משום שהמוסר, כפי שלמדנו ב"כן, אדוני השר", הוא יחסי לחלוטין. אם אני עובר מפלגה - זה מעשה של אחריות לאומית ואידיאולוגיה. אם אתה עובר מפלגה - זוהי גניבת דעת. ואם הוא עובר מפלגה - זה מעשה פלילי. הוולבו שלי נועד לשרת את המדינה; ה-BMW שלך הוא שוחד. אלא אם כן גם אני ארצה BMW.
