התרעתי בפני שטייניץ

מציגים לנו כאן שהיה יעד גירעון של 1.5%, והוויכוח: 2.5% או 3%, ועל זה ייפול דבר. אני מאשים את שר האוצר יובל שטייניץ שמצד אחד, כשהייתה צמיחה, הצמיחה הזאת לא חלחלה לרוב הציבור. יוקר המחיה כאן הוא הגבוה בעולם המערבי, וזו המדינה האי-שוויונית ביותר. ואז, לפני שנתיים, מעל דוכן הכנסת, התרעתי בפני שר האוצר שהולכת להיות ההתרסקות באירופה עליה הוא מדבר היום. אמרתי לו: מאיפה התחזיות שלך לצמיחה הגדולה? אבל שר האוצר, שלא מנהל את משרד האוצר, אמר לכולם: ארבעה אחוז, כשאנחנו יודעים שאין ארבעה אחוז. כשדיבר על תקציב הביטחון, גם כאן אמרתי: אתה לא שולט בתקציב הביטחון. והוא התפרץ. הוא אמר: שר הביטחון בשליטה שלי. ושר הביטחון אמר כאן: גירעון של שלושה אחוז, כי שר הביטחון "לא סופר" אפילו את שר האוצר. ומול מה אנחנו עומדים עכשיו? שפתאום יש גירעון גדול, והגירעון הזה יהיה באמצעות מיסים עקיפים. לא תהיה ברירה. לא חשוב מי יהיה שר האוצר הבא - ברור שבסופו של דבר יהיה גירעון של שלושה אחוז. לא רק זאת הבעיה, הבעיה שהניהול הכושל הזה, שבו פקידי משרד האוצר מנהלים את השרים עם בזבוזים אדירים בהוצאות - לא בהוצאות שהולכות לשכר המורים, לא בהוצאות שבסופו של דבר מגיעות לאוכלוסיות החלשות, לא בניהול שנאבק בריכוזיות. ולכן, אדוני שר האוצר, כשלת לחלוטין. המדיניות הזאת של הגירעון לא הייתה מתוכננת, ואי-אפשר להגיד שזה קרה באירופה ואי-אפשר להגיד שזה תקציב הביטחון, כי אמרנו לך את זה. ומכיוון שאתה לא מנהל את משרד האוצר, משרד האוצר לא מנוהל. הגירעון הזה יתממן עוד פעם על גבי הקבוצות החלשות. הניהול הזה ימשיך. לא יהיו שום רפורמות באוצר. אותם הפקידים - וראינו מה שהיה בדוח הכרמל - ימשיכו להיות אחראים על שרים, כין אין שרים בישראל. עלינו לזעזע את הניהול הזה, כדי שתתחיל להיות פה כלכלה צודקת.