נראה שפרופסור טרכטנברג בעצמו חש שהנימוקים הללו אינם משכנעים, אחרת אין הסבר למסמך בן עשרות העמודים ששלח למל"ג יו"ש עם "נימוקים" חדשים להסביר את עמדתו השלילית, ערב ההצבעה במל"ג יו"ש. שורת הנימוקים הללו כללה:
שלילת הרכב ועדת ששת הפרופסורים שמונתה על-ידי מל"ג יו"ש - הות"ת, שהיה שותף לתהליך מתחילתו לפני שש שנים, יכול היה להסתייג או להעיר לגבי הרכב הוועדה ולא עשה זאת, לכן תמוהה עמדתו המובעת בערב שלפני ההצבעה.
שלילת הקריטריונים האקדמיים שלפיהם נבחן המרכז באריאל - הות"ת קובע כי לא ייתכן שיכירו באוניברסיטה על-פי קריטריונים שלא נקבעו בידי מל"ג ירושלים, האחראית לכלל ההשכלה הגבוהה בישראל.
הטיעון נשמע הגיוני, אך נגוע במידה גדושה של צביעות. אדרבה – אילו היו למל"ג ירושלים קריטריונים שכאלה, אני מניח שאנשי מל"ג יו"ש היו מאמצים אותם בשנת 2006. אך קריטריונים כאלה לא היו קיימים אז ואינם קיימים היום.
משום כך נדרשו אנשי מל"ג יו"ש להגדיר סט של קריטריונים אקדמיים בעצמם. עבודתם כללה בחינה מעמיקה של כלל פעילות המרכז באריאל. נבדקו תוכניות הלימוד, רמת הסטודנטים, מספר חברי הסגל ורמתם המקצועית, הפעילות המחקרית, הפרסומים בכתבי עת מדעיים בעולם, הספרים שפורסמו, מספר הפטנטים שנרשמו, רמת תלמידי המחקר ומספרם, שיתופי הפעולה הבינלאומי של חוקרי המוסד, הכנסים שהמוסד מארח וכנסים בינ"ל שאנשי הסגל משתתפים בהם באופן פעיל וכדומה.
אני מציע לפרופ' טרכטנברג לנהוג ביושר ולאמץ את הקריטריונים של מל"ג יו"ש, במקום להשקיע עבודה מיותרת בהגדרות חדשות כפי שכתב שבכוונתו לעשות.
הגוף המוסמך לקבל החלטה על הכרה באוניברסיטה הוא מל"ג ירושלים ולא מל"ג יו"ש. עם כל הכבוד הראוי לפרופ' טרכטנברג, הוא שם עצמו כאן מעל החוק, לאחר שכבר שם עצמו מעל הממשלה הנבחרת.
היועץ המשפטי לממשלה קבע שהגוף המוסמך להחליט הוא מל"ג יו"ש. קביעתו ברורה כל עוד לא הוחל החוק הישראלי באריאל.
בתוך המתקפה הכוללת של קרטל ראשי האוניברסיטאות, גורמי שמאל קיצוניים וסתם אנשים תמימים שנשבו בספינים בתקשורת בשבועיים האחרונים, היו גם תופעות מרנינות לב.
עשרות אנשי סגל מכל האוניברסיטאות בארץ התקשרו והביעו תמיכה בדרישתנו לקבלת הכרה כאוניברסיטה. חלקם אף התראיינו בתקשורת, כתבו מאמרים ויצאו בגלוי נגד ראשי האוניברסיטאות שלהם, אנשים אמיצים וישרי דרך.
כל ראשי אגודות הסטודנטים, להוציא מכון ויצמן והטכניון, חתמו על דרישה להעניק לנו הכרה כאוניברסיטה. הצעירים הנפלאים הללו נוטעים בנו תקווה לעתיד טוב יותר. הם גילו אומץ לב, תבונה ויושרה, ועל כך יש לברכם.
אני בטוח שעבודת הקודש המבוצעת זה שנים על-ידי אנשי הסגל המסורים במרכז האוניברסיטאי באריאל תימשך ביתר שאת ותוביל את האוניברסיטה באריאל לשיאים גבוהים, ותקדם את המחקר ואת ההשכלה הגבוהה בישראל.
