במוצאי שבת הקרוב, אם לא נתבשר עד אז על ביאת משיח צדקנו ובניין בית הבחירה, נשב שוב על הארץ ונקונן ונתאבל על חורבן הבית ועל כך שהגאולה עודה מתעכבת מלבוא.
ביהדות מדברים הרבה על המשיח ועל אחרית הימים. האמונה והציפיה לביאת המשיח היא אחת מי"ג עיקרי אמונה של הרמב"ם, והדבר גם נפסק למעשה ב"שולחן הערוך של האמונה". לא מדובר בטעות. "שולחן ערוך של האמונה" הוא הספר היחיד בתורה שבעל-פה שעליו אין מחלוקת כלל. כידוע, כמעט ולא ניתן ללמוד דבר מה, שאין עליו מחלוקת, והדבר נוגע אפילו לעיקרי אמונה. ישנם ראשונים רבים הסוברים שכלל אין עיקרי אמונה, ואף אם יש - רבים סוברים שלא אלה עיקרי אמונה, ומדובר בעיקרים אחרים בכלל. ברם, ישנו ספר אחד עליו אין מחלוקת כלל והוא סידור התפילה. סידור התפילה הוא יסוד האמונה בישראל. אפיון חוט השידרה של הסידור, מהווה למעשה פסק הלכה בנוגע לשאלה מהם עיקרי האמונה בישראל.
כיוון שנפסק להלכה שאחת מברכות תפילת שמונה עשרה היא "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח", אנו למדים, כי ביסוד האמונה בישראל עומדת האמונה בביאת המשיח. כדי להוריד את המילים לקרקע המציאות נסביר, כי מדובר באמונה שהיא האופטימיות בהתגלמותה. היא קובעת, כי העתיד ההולך ומתרחש עלינו הוא עתיד שכולו טוב. אין אנו יודעים כמה זמן הדבר יקח והיכן אנו עומדים בתהליכים השונים לקראת הגאולה. מה שאנו כן יודעים הוא, שהעולם הולך ומתפתח לקראתו, ואל לנו ליפול ולהתייאש מול מציאויות, גם אם הן קשות ביותר.
לא לחינם כתב הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל, כי במהותה - תורת האבולוציה היא המתאימה ביותר לתורת ישראל. אנו חלוקים עליה כמובן לגבי נקודת ההתחלה ומשמעותה, אולם הרעיון שהעולם הולך ומשתכלל, הוא היסוד המהותי בו אנו מאמינים, והדבר מתאים לעמדה המדעית ביחס לעולם.
שני כיווני חשיבה האמונה בביאת המשיח מאפשרת שני כיווני חשיבה. כיוון אחד הוא זה הממעט את חשיבות מעשי בני אדם לקראת הגאולה ולקראת הישועה. זו האמונה הטוענת, כי התפקיד העיקרי המוטל עלינו הוא להאמין ולצפות לביאת המשיח. ביאתו של גואל צדק מותנית במעשים רוחניים בלבד, בבחינת "היום, אם בקולו תשמעו". על כן הדרך לקרב את הגאולה היא על-ידי לימוד תורה, קיום מצוות והתקרבות מתמדת לציפייה.
כיוון שני, עליו מושתת כל דרכנו, היא ההכרה העמוקה לפיה האמונה בביאת המשיח אינה מובילה לפאסיביות, כי אם להפך. דווקא אמונה זו מעצימה את העשייה האנושית. גם בבית ראשון והן בבית שני לא נעשה דבר מהשמים במקדש, לפני שבני אדם עשו את המוטל עליהם. ר' יהודה הלוי כתב ושנה, כי העניין האלוקי אינו חל על האדם כי אם לפי מידת הכנתו אליו - אם מעט מעט ואם הרבה הרבה. ריה"ל לימד אותנו, כי הנבואות מרחיקות הלכת על הגאולה ועל המשיח מבשרות על האופק הצפוי ועל האפשרויות הגדולות. ברם, הללו לא נועדו להפחית את האחריות האנושית למה שנעשה ומה שמתרחש, כי אם להפך: נבואות אלה קוראות לעם ישראל ליטול חלק בגאולת ישראל ולפעול למימושה המלא.
בשבועות אלה, בהם אנו מעצימים את האמונה בנחמה ובישועה, אנו מחזקים איפוא בתוכנו שתי נקודות עיקריות. ראשונה בהן היא אימוץ האופטימיות הגדולה, וההכרה כי דבר לא ישבור אותנו, וכי אין לנו לחשוש מפני כל מציאות. אפשר שיתרחשו עלינו אירועים קשים מאוד, אולם העוצמה שלנו יונקת מתוך האמונה בכך שאנו נגיע לימים מזהירים ומאירים, בהם מולך מלך המשיח.
הנקודה השניה היא חיזוק הברית שלנו עם המשיח. אנו נפעל במציאות ונבנה את התשתיות הפיזיות והרוחניות לבואו, ונקבל על עצמנו לעשות את כל מה שאנו חייבים ויכולים לעשות. רק לאחר שנשלים את שאנו יכולים, נפנה לריבונו של עולם ונבקש ממנו להשרות את שכינתו בתוכנו ולממש את ההבטחות הגדולות של הישועה והגאולה.
