לכאורה -כן. זאת על שום כמה עובדות היסטוריות בעלות משקל. במלחמת ששת הימים שוחרר הר הבית מידי פולשים ערבים, מדינת ישראל שולטת במרחב כולו, צבאה הוא השומר על גבולות המדינה היהודית והר הבית בוודאי ובוודאי מצוי עמוק בתווך. חשיבותו ההיסטורית של המקום לעם היהודי אין למעלה הימנה, הוא מקום ההיכל קודש הקודשים ובלעדיו לא יהיה ניתן להקים בית מקדש בבוא הגאולה השלמה.
אין כל ספק בכך שהר הבית הוא הקשר הקדוש והעיקרי של עמנו לארץ הקודש כולה. ירושלים היא ציון, הייתה משאת נפשנו בגולה, מעלים אותה על ראש שמחתנו ונודרים לא לשכוח אותה. ירושלים הבירה הנצחית והר הבית במרכזה.
למרבה הכלימה וכידוע לכול, מדינת ישראל ומוסדותיה מתעלמים מהעובדות הפשוטות הנ"ל כאשר בפועל הר הבית הוא במידה רבה מחוץ לתחום ליהודים. אין זה אומר שיהודים אינם רשאים לעלות להר אלא שהעלייה היא כה מסורבלת, מלווה בכל כך הרבה הגבלות, קשיים ועיכובים עד כי העלייה אל ההר היא משימה מורכבת ולא פשוטה, לעיתים אף בלתי אפשרית.
ישראל ה"דמוקרטית" וראשיה מתהדרים מעל כל במה ולעיתים תכופות בכך, שמבין כל מדינות המזרח התיכון בישראל ורק בישראל, יש חופש פולחן לכל הדתות. זו אמירה שקרית בעליל שכן כידוע לכול - בהר הבית אין חופש פולחן ליהודים, לחלוטין אין חופש פולחן.
החזות קובעת באם הנך תייר מגרמניה הרוצה לעלות אל ההר, תוכל מן הסתם לממש רצונך ללא עיכוב או בעיות. באם הינך ערבי הרוצה לעלות אל ההר- כנ"ל. באם הינך יהודי בעל חזות "חילונית" עלייתך להר תתאפשר על-פי רוב בנקל. הבעיות תתחלנה ברגע שחזותך תהיה כזו המעידה על היותך יהודי שומר מצוות. יהודי עם כיפה, למרות שיסתכלו עליו השומרים בעין עקומה, יוכל לעיתים לעלות. יהודי עטור זקן עבות עם ציצית גלויה ייתקל בקושי. באם הפאות ארוכות, הקושי יגבר ובאם יתגלו בכליו של היהודי סידור, טלית או תפילין- קרוב לוודאי שעלייתו להר תימנע.
ובאם למרות כל התלאות המעבר אל ההר ייפתח והעלייה תתאפשר- יגלה היהודי לא פעם כי הוא נתון להשגחת אנשי הוואקף המוסלמי. אלה בוחנים כל צעד שלו במטרה למנוע מימוש כלשהו של "חופש הפולחן". בכלל אלה - תפילה, השתחוות, קריאה בספר קודש, שירה וכל זכר לקיום מצווה שבין אדם למקום. רבים היהודים שעוכבו, נעצרו וסולקו מן ההר על כי העזו למלמל בשפתותיהם תפילה בחרש. אחרים מעוכבי כניסה כרוניים ויש הסובלים דרך קבע התנכלות והשפלה. כל אלה על-ידי השוטרים והחיילים המופקדים על ההר....
דומני שלמותר להידרש למהות "קדושת" ההר עבור המוסלמים, העושים בו בפועל כבתוך שלהם. עשייה זו כוללת שהות קבע, תפילות, דרשות וכל העולה על רוחם. בין מעשיהם הפסולים והאכזריים ניתן למנות ביזה והשמדת עתיקות, חפירות ובניה וגם ביזוי המקום הקדוש לנו. עת נושאים הם תפילה, גבם מופנה אל כיפת הסלע ופניהם לכוון מכה. ילדים משחקים בכל מקום משחקים שונים, בכלל זה כדורגל. לא כך נוהגים במקום קדוש.
מדינת ישראל משתפת פעולה עם דפוסי התנהגות נלוזים אלה, מגבה את הוואקף ונותנת לו חופש פעולה מלא, מגבילה ומייסרת את היהודים כאמור ובפועל, במעשיה ומחדליה, מעמידה בספק גדול את מידת שליטתנו בהר קודשנו. בג"צ העוכר יהודים ויהדות משתף פעולה עם המדינה ובשילוב ידיים מחפיר ניתנת גושפנקא לנישול היהודים מחופש הפולחן ומהקשר הטבעי אל ההר.
בעניין הר הבית יש כמה משוגעים לדבר שאינם שוקטים על השמרים ופועלים ללא לאות לשימור, ביסוס וחיזוק הקשר בפועל עם המקום הקדוש. אלה נתונים לרדיפה, לאפליה, להתנכלות ולהצרת צעדים בכל אשר ילכו. צווי הרחקה, צווי הגבלה, מעצרים ועיכובים הם מנת חלקם. בעלותם אל ההר (כשמאפשרים זאת) הפיקוח של איש הוואקף הדוק מתמיד, הבידוק בשערי הכניסה נעשה באופן קפדני ויסודי (לרבות רישום פרטים אישיים ועיון ברשימות מגבילות). הכול נעשה במחשבה תחילה, בכוונת מכוון, מדיניות ממש! המטרה- לעכב, למנוע, לסרבל, להתיש, להפריד ולנתק את היהודים מהר קודשנו.
דומה כי רק דרישה ציבורית רחבה ומתרחבת לעלות אל ההר ולנהוג בו כיהודים תסייע לשנות את המצב. לשם כך על הנושא לעלות למודעות הציבור ועל זה לשאוף לשנות את המצב מן היסוד ולהגיע לימים טובים יותר בהם הר הבית אכן יהיה בידינו.
