הטור של פריצי

השופטת ורדה אלשיך שינתה בדיעבד פרוטוקול משפט והוסיפה בו מילים ומשפטים שלא היו בו. את הפרוטוקול הזה היא הציגה כראיה התומכת התלונה שהיא הגישה לוועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין כנגד איזה עורך דין. מה שהשופטת עשתה נקרא אצל בני אדם רגילים כזיוף מסמך, כמעשה עלילה וכניסיון לשבש ולהכשיל הליכי משפט. מעניין מה היא עצמה הייתה פוסקת לגבי אדם שהיה משנה פרוטוקול כלשהו ומגיש לה אותו כראיה משפטית. אלשיך היא שופטת ותיקה, יש אומרים שגם שופטת טובה, ולכן עולה השאלה: כמה שנים צריך אדם לשבת על כס המשפט עד שתזוח עליו דעתו לחלוטין, מוחו יתמלא היבריס והוא לא יבין בכלל היכן הוא נמצא? למה שופטת ותיקה זקוקה ליותר מ-2 דקות כדי להבין שמרגע שהיא עשתה זאת (ובעיקר גם נתפסה על כך), אסור לה להשאר יותר על כס השיפוט ולו דקה אחת. אם לא משום חרפתה, אם לא משום כבוד הציבור והקהל, אז לפחות למען כבוד חבריה וכבוד מערכת המשפט. מי יוכל להכחיש עכשו את כל האומר שבבית המשפט הישראלי, שאחד משופטיו לשעבר הוא נוטל שוחד ועבריין נמלט המסתתר בפרו, יושבים כעת שופטים שמזייפים פרוטוקולים, והדבר מותר ומקובל בו.

אז זהו. אין חוק טל ועכשיו קיים רק חוק גיוס חובה המקורי החל על חילונים ודתיים וחרדים גם יחד. זה שאהוד ברק לא יאכוף אותו גם זה צפוי, אבל בברק אפשר לטפל בקרוב. הבחירות לא רחוקות. כשיתחילו לגייס סוף סוף גם אברכים, זה יהיה שינוי מבורך. זה יכול לעשות מהפכה אדירה. לא עוד סיטמטאות צרות ואברכים לבקנים וכפופים, אלא דור חסון של יהודים שומרי מצוות יצמח כאן. תארו לכם איזה יופי: אלפי אברכים חסונים, מאג בימינם, חומש בשמאלם, והם מטילים אימתם על כל המזרח התיכון ושמעם יוצא בגויים עד אחמאדינגד ושותפיו. זה ידרוש אומנם הכנות בשכונה, אבל כמו שצעירים חילונים מתאמנים לפני גיוס, סביר שגם במאה שערים ובני ברק ימצאו מי שיארגנו את האימונים לנוער: ריצות לפני שחרית, מסלול מכשולים לפני מנחה, תרגילי כושר אחרי ערבית. וכך הם יתגייסו ויצליחו ולא ירחק היום ותראו איך בוגרי הצבא האלה גם חוזרים אחרי 3 שנים ללימודי הקודש, שוקדים על תלמודם במקביל לקריאות למילואים וגם מגיעים אח"כ לעמוד בראש מוסדות החברה החרדית, כשהם משלבים, כמו תמיד, את תרבות הגוף עם אוצרות המוח. כי כך היה תמיד. כך היה נראה פעם המנהיג הדתי של הקהילה היהודית. כך היה וכך נראה האדמו"ר האמיתי, המקורי. ומהיכן לקחתי פתאום את אותה דמות חרדית מכובדת ויודעת תורה, המגלמת לפתע גם כושר וכישורי גוף? מראש הסנהדרין עצמה נטלתי זאת. מיהודי חרד, חכם ויודע תורה, מנהיג הדור שעמד בראש הגוף ההלכתי הנעלה ביותר, שהיה עומד בעצמו מול חסידיו ומדגים להם להטוטי גוף ותרגולים. מפגין שליטה מוטורית ולהטוטנות מקצועית של סייפנים ואוחזי חרב קדמונים, ברמה שלא הייתה מביישת את ברוס לי של ימינו, והכל עוד בשילוב עם כפיפות גו ושכיבות סמיכה צה"ליות לפי התקן. וכך מספר לי התלמוד הבבלי על ראש הסנהדרין, כיצד היה מדגים את כישוריו לעיני כל הקהל בעת שימחת בית השואבה: "אמרו עליו, על רבן שמעון בן גמליאל הזקן כשהיה שמח שימחת בית השואבה, היה נוטל שמונה אבוקות של אור, וזורק אחת ונוטל אחת ואינן נוגעות זו בזו. וכשהוא משתחווה, נועץ שני (א)גודליו בארץ ושוחה (מתכופף) וזוקף, ואין כל בריה יכולה לעשות כן". (תלמוד בבלי, סוכה נג עמ' א) ואני מאמין באמונה מלאה, שלא ירחק היום ונחזיר עטרה ליושנה בארץ הקודש הזו, ונראה ראשי ישיבות ואדמו"רים חוזרים ומקיימים את מנהג אבותיהם ומלהטטים בחרב או אבוקות ומרבים בכפיפות ושכיבות סמיכה, ואם לא לעיני הנשים בשמחת בית השואבה, אז לפחות לעיני תלמידיהם שלהם בטקס הסיום של קורס מכי"ם.

לצמים בתשעה באב מומלץ אולי להקדיש גם כמה דקות בצום למחשבה איך בכלל הגעתם לזה באמת, ומה היו המחיר והתוצאה של ההרפתקאה הקודמת, עת מתלהמים לאומנים בשם שמים דחפו והובילו את האירועים. סיפרו את מספר הגוויות, או סיפרו את סבל הדורות והשנים. כרצונכם. למי שלא צמים ובעצם גם לא שמים, אפשר להתנחם בכך שאם לא היו מחריבים אותו, היינו צריכים לעלות אליו 3 פעמים בשנה ולהביא איתנו איזו עז, או יונה (לקמצנים). ולמי שמבינים מה הולך כאן, לא צריך להזכיר שהבית אומנם איננו, אבל את העז אנחנו ממשיכים להעביר להם, במסגרת תקציב המדינה, ועוד 12 חודשים בשנה.