רבים כתבו כי אסור לתת תמיכה בהתאבדות על-רקע ההמחאה החברתית ואסור לתת לה מעמד מקודש בחיינו. ההתאבדות הבהילו את ראשי המחאה וראשי מפלגות החברתיות ומפלגות האופוזיציה כמו
שלי יחימוביץ' יו"ר מפלגת העבודה שהייתה הראשונה שבקשה לא לתת גיבוי להתאבדויות על-רקע חברתי. אלפי חיילים מתו למען ארץ ישראל והמדינה. החייל האלמוני שנופל בקריית שמונה והוא גר בדרום ולא מכיר אדם אחד מקרית שמונה מוכן למות למען האחרים. אז למה אנשים מוכנים למות למען אנשים שהם לא מכירים וזה נחשב קדוש וטהור, וכאשר הם מתים למען עצמם ולמען צדק חברתי הם נחשבים סוטים וצריך להוקיע אות0.
קראתי השבוע ב-yent את מאמרו של "גלעד פדבה" על מחיר הכיבוש. הכתבה עוררה תגובות רבות בשל הנתונים העובדתיים על ההפליה שנותנת המדינה ל-6000 תושבים הר חברון וההוצאות הרבות שמשקיע צהל בהגנה עליהם (2.5) מיליארד שקל בשנה .
אם ימות מחר חייל אלמוני מקרית שמונה בחברון ייחשב מוות מקודש למרות שאלה שהוא מת למענם מופלים לטובה ממנו וזוכים במשאבים שהוא אינו מקבל.
תודעת הקהילה המדומיינת כה חזקה בקבוצות אלה, עד כי יש בכוחה להוציא את אנשיהן למלחמה בשדות קרב רחוקים ולמות למענן, כאילו היה מדובר בהגנה על ביתם הפרטי ומשפחתם. לאום ומדינת לאום הם דוגמאות בנות ימינו לקהילות מדומיינות, כאשר הדת היא גורם מרכזי באמונה שלהם ובכל זאת דימוי הקהילה המשותפת להם חי בתודעת כולם, גם באומות ששוררים בהן יחסי ניצול וחוסר שוויון. תודעה כוזבת זאת היא גם נחלתם של מפלגות השמאל ולא רק הימין.
אנחנו בני האדם נולדים ללא שפה את השפה שלנו אנו רוכשים ולכן המושגים שאנו משתמשים בהם גם אנו רוכשים ובסוף הם נהפכים לאג'נדה. התפיסות שלנו ניתנות לשינויי ועלינו לשנות אותן.
אנחנו לא יכולים לחיות בקהילות מדומיינות שמביאות עלינו חוסר שוויון ותפיסות של פחד מתמיד ממצבנו הביטחוני שמנוצל על-ידי קהילות שמרניות ואתניות או אליטות ביטחוניות בעוד שאנו נמשיך להיות קרבנות לניצול הזה.
כי למות למען ערך שבייסוד שלו קיימת הפליה ערכית בין בני אדם וקיים בו סוג של תרמית אינו נחשב בעיני למקודש אך למות למען צדק חברתי ושיווני למען עצמי ואחרים זה היחיד שנחשב בעיני למקודש .