ההחלטה של ה
ממשלה בתכנון התקציב הנוכחי לקחת שוב מהחלשים ולתת יותר לעשירים היא לא החלטה מקרית ומשקפת את האידיאולוגיה והמדיניות הכלכלית שבה נתניהו מאמין. נתניהו יכול היה להטיל יותר מס על העשירים במקום להעלות את המע"מ שפוגע בעיקר בחלשים, אבל הוא לא עשה זאת, כי הוא חושב שהחברה תצמח ככל שהוא ייקח מהחלשים.
ראש הממשלה מאמין בתיאוריית "החלחול כלפי מטה" (trickle-down economics), ולכן הוא סבור שככל שהעשירים יתעשרו, כך יהיה טוב לכולנו. האבסורד הוא, שבעוד נתניהו וחבריו לממשלה מאשימים את כל מי שדורש צדק חברתי בכך שהוא קומוניסט, דווקא המדיניות הכלכלית שמקדמת הממשלה מבוססת על ערכים אנטי-דמוקרטיים שמאיימים על הדמוקרטיה בישראל. נתניהו אומנם מתגאה בדמוקרטיה שלנו כשהוא נואם בחו"ל, אבל קשה לא להבחין בכך שנתניהו מקדם בישראל אידיאולוגיה כלכלית אנטי-דמוקרטית.
לקחת מהחלשים את זכות הבחירה נתניהו שואב את התפישה הכלכלית הזאת שלו מהאידיאולוגיה הקלאסית שהתפתחה במאה ה-19 בקרב כלכלנים אליטיסטים שלא האמינו בדמוקרטיה כלל, וטענו שרק העשירים צריכים ליהנות מזכות בחירה. כלכלנים אלה האמינו שהמעמדות הנמוכים אינם מסוגלים להתנזר מסיפוקים מיידיים, ולכן אמרו שיש לשלול מהם את זכות הבחירה.
המעמדות הנמוכים, בעיני חסידי הליברליזם הקלאסי, אינם מסוגלים להתנזר מבזבוזים, ולכן הם עלולים לקדם הטלת מיסוי גבוה על העשירים, לבזבז את הכסף הזה, וכך להמיט הרס על החברה כולה. העשירים לעומת זאת נושאים על גבם את החברה כולה, ולכן צריך להעביר אליהם את כל הכספים כדי שיוכלו להשקיע עבור המדינה. תפישה זאת, כאמור, מעולם לא הוכחה כנכונה, וההיסטוריה מוכיחה שדווקא בזמן שהמיסוי על העשירים גדל נרשמה הצמיחה הכי גבוהה. בין השנים 1950 ל-1970 נרשמה הצמיחה הגבוהה ביותר למרות שבשנים אלה המיסוי על בעלי ההון היה בשיאו.
כנראה שהחלשים הם לא כל כך טיפשים כמו שביבי וחסידי התיאוריה הקלאסית מניחים, ושדווקא המדיניות שמחזקת את בעלי ההון היא זאת שמחלישה את המדינה ומדרדרת אותה למשברים כלכליים. המשברים הכלכליים החמורים ביותר פרצו דווקא כאשר המיסוי על העשירים היה נמוך, בדיוק כמו שקרה בשנות ה-80 וקורה היום שוב לנגד עינינו.
מדמוקרטיה לפלוטוקרטיה נתניהו אולי מאמין בדמוקרטיה, אבל האידיאולוגיה הכלכלית שלו נוגדת את הערכים הדמוקרטיים הבסיסיים ביותר כמו ייצוג שווה, ולכן היא מתאימה יותר לתקופות אנטי-דמוקרטיות חשוכות. ההנחה שהמעמדות הנמוכים לא מספיק טובים כדי לקבל בעצמם את ההחלטות הכלכליות שיובילו לצמיחה, היא הנחה אנטי-דמוקרטית ואנטי-שוויונית במהותה, שמובילה לפגיעה חמורה בדמוקרטיה הישראלית.
לכן ברור מדוע נתניהו, שנראה כי אינו מאמין בדמוקרטיה אמיתית, ממשיך להטיל מיסוי על המעמדות הנמוכים ועל מעמד הביניים, אבל מסרב בתוקף לדרוש מבעלי ההון לקחת אחריות על מעשיהם ולשאת בנטל שהם צריכים לשאת. "דמוקרטיה" כזאת היא למעשה לא דמוקרטיה אלא פלוטוקרטיה, שבה רק העשירים זוכים לייצוג והעול על העניים רק הולך וגדל.
נתניהו אולי באמת מאמין שהמדיניות שלו תעזור לאזרחים בסופו של דבר, אבל לא ברור באיזו זכות הוא שולל את הזכויות של כולנו, בשם אידיאולוגיה כלכלית שאינה מכירה בזכויותיהם הבסיסיות של המעמדות הנמוכים. הצמיחה וההתפתחות לא אמורות לגבור על ערכים דמוקרטיים, ולכן גם מי שמאמין שבסוף תהיה צמיחה, צריך לצאת נגד עקרונות המדיניות הכלכלית של נתניהו.