זכיתי להיות נכדו של רבי צבי פסח פרנק זצ"ל, פוסק הדור ורבה של ירושלים במשך עשרות שנים. הייתי בקרבתו באותן שנים משנת 1948, עד שנת 1960.
הדברים שכתב עליו פרופסור ישעיהו ליבוביץ וצוטטו בהרחבה במאמר בידיעות אחרונות, לא היו נכונים כבר אז, נכתבו כשהייתי בן 19, ועוררו אף ויכוח האם מדובר בזדון.
האמת היא שכאשר אנשי ההגנה כבשו את רחוב ממילא לפני הקמת המדינה וירושלים הייתה במצור חלקי, נמצאה במחסני השקם הבריטי - במקום שלאחר מכן היה המנזה לסטודנטים - כמות גדולה של בשר שימורים טרף. הנושא הובא לידי סבא זצ"ל והוא פסק שכל הלוחמים ימשיכו לאכול את המעט שנשאר מהבשר הכשר ובינתיים הוא מקווה שיבוא מפנה לטובה והמצור ייחלש. ימים ספורים לאחר מכן עלתה שיירת מזון עם אספקה ומים מהשפלה לירושלים הנצורה וכולם – דתיים וחילוניים כאחד - היו יכולים להמשיך ולאכול בשר כשר.
"מותר להכין אוטובוסים משוריינים בשבת" כהוכחה שאכן זו הייתה דעתו של סבא, יש לי בכתב ידו את פסק הדין, שניתן ביום ה' שבט תש"ח, בקשר לבעיה חמורה אחרת של איסור חילול שבת. "היות שהמצב בכפר עציון והסביבה מסוכן מאד, וכדי להציל נפשות, דרוש ודחוף להמציא להם תגבורת תכף ומיד וכל איחור ועיכוב בדבר זה מסכן את חיי היהודים. וזאת הנני מודיע כי מותר וגם מצווה של פיקוח נפש לעבוד ולהכין תכף אוטובוסים משוריינים אפילו בשבת קודש. וכל הזריז הרי זה משובח".
וגם הנני רוצה לציין חלק ממאמר שכתב סבא בשנת 1949: "זכינו לראות בהנף כף את הקמת הצבא הישראלי על-ידי ממשלת ישראל החדשה שנתכוונה במעשי ניסים נפלאים שכל עין רואה בזה יד השגחה עליונה הנטויה עלינו לכוננו ולתת לנו מחיה בארץ האבות, אחרי עידן ועידנים לגלותנו הממושכת קרוב ל-2000 שנה אשר דם ישראל נשפך כמים המוגרים. הנה פתאום מתוך החושך והערפל הכבד אשר כיסה את עין הארץ נדבקו ניצוצי אור וכמו שחר עלה על שמי ארצנו הקדושה. וממשלת ישראל מתרקמת ומתחזקת בעזר צור ישראל וגואלו מיום ליום שהגענו להקמת הצבא בישראל אשר על ידו עשה ה' גדולה ונמסרו רבים ביד מעטים".
ברנע טועה בטיעונו, כפי שליבוביץ טעה, מפני שהרב פרנק כלל לא חשב על שומרי המצוות אלא על כלל ישראל, ואף העיד בוועדת פיל בדצמבר 1936, שם טען כי "אין כיתות בישראל" ולכל היהודים, בכל צורת התאגדות, בין אם חרדים או קיבוצניקים, מגיע אפילו בית דין אחד.
