צפיתי בשישי בערב במהדורת חדשות שישי של ערוץ 2.
דני קושמרו, המנחה, ניסה לקבל תשובות משר האוצר
יובל שטייניץ (זה שמכהן תחת ביבי - שר-העל הכלכלי), ללא הצלחה. השר, העומד בראש אחד המשרדים הכי חשובים במדינת ישראל, משרד שבלעדיו לא תנוע העגלה בכלל, למד כמה דקלומים מוכנים ושינן אותם באוזני הצופים, בין אם היו מתאימים במשהו לשאלה ששאל המנחה הנבוך ובין אם לאו. זה היה ראיון מביך שיכול היה לייאש כל צופה טלוויזיה שצפה בתוכנית זו. כדי לא להתייאש, היה צריך להיות, א) ליכודניק שרוף; ב) תם (זה מההגדה של פסח); ג) אחד שהגיע לישראל לראשונה לפני שלושה ימים.
אדוני השר, מה עם ספרד? הדקלום הראשון והחוזר היה בערך כך: "אנחנו לא רוצים להיות ספרד ולא נהיה ספרד, כי אנחנו
ממשלה אחראית והכסף שאנחנו דורשים עכשיו מהציבור יציל אותנו לא להיות ספרד". המילה ספרד חזרה לפחות עשר פעמים במונולוג המדוקלם של השר שבחיים לא יעשה או יגיד דבר ביוזמתו, וגם אם ינסה - והוא ניסה בעבר - ביבי תמיד טירפד כל יוזמה כזו.
מה אתה רוצה מספרד, אדוני השר שטייניץ? מדינה שנוסדה במאה השמינית לספירה; מדינה שהיא ערש של תרבות עתיקה ומרתקת (ותרבות יהודית של התושבים היהודים שישבו שם דורות); אחת מיסודות התרבות העולמית; מדינה שפעם הייתה אימפריה ימית אירופית, שבין השאר גילתה את יבשת אמריקה; ובמאה העשרים חייתה תחת שלטון אימים של הדיקטטור פרנקו; מדינה שידעה מלחמת-אחים אכזרית ושותתת דם, ואחרי שינוי המשטר שיקמה את עצמה למדינה משגשגת, שהחזירה את בית המלוכה ומנהלת שלטון יציב של מונרכיה חוקתית; מדינה שאירחה את האולימפיאדה בשנת 1992, אז נבנתה מחדש ברצלונה, עיר יפה ואהובה על כל תיירי העולם; מדינה מספר שלוש בעולם במספר התיירים שלה, שמארחת כל שנה מיליוני תיירים נלהבים שבאים לראות את המבצרים, הארמונות, הגנים, הקתדרלות והמוזיאונים עם מיטב הציירים הספרדים.
הנה ספרד, שכשלה לאחרונה, אבל תצא מהמשבר כמו בכל ההיסטוריה שלה. מה עומד לנגד עיני השר שטייניץ שהוא חוזר על המילה ספרד? אולי כך אמר לו להגיד הבוס הקשוח שלו, שר-העל, ביבי. "תגיד כל הזמן ספרד", אמר לו כנראה הבוס, "הרבה ישראלים לא ממש יודעים מה זה"...
איזו כלכלה הכי מוצלחת בתבל? אז אחרי ששמענו במשך שנתיים, ללא הפסק, כי אנחנו המדינה היחידה שלא סובלת ממשבר כלכלי ולא האמנו, הנה הגיעה שעת האמת. עכשיו תבוא רוח רעה (לדברי שר-העל והשר שתחתיו - רוח טובה) ותשאב מכיסי חלק מהאזרחים סך של 12 מיליארד שקלים, שברגע זה "חסרים" לדעת אשפי-כלכלה. בעוד זמן מה ישאבו עוד. יש שעליהם יחולו גזירות ויש שהכסף הזה יאפשר להם להמשיך לא לעבוד.
וכבר נמאס לנו להגיד כי עשרות אלפי אברכים שלא עובדים, מתפרנסים באישור הממשלה בכספם של אלה שנסחטים עתה כצימוקים מיובשים. אשפי-כלכלה, שכל הזמן התעללו במוחנו הקודח עם התשבחות העצמיות שלהם והיוהרה הבלתי נגמרת, עומדים כצפוי מול אוצר ריק. אין כלום, לדבריהם, בתיבת האוצר. לא, אשפי-העל לא מאמינים בשוויון בחלוקת הנטל. הם כבר הוכיחו לנו זאת במדיניות ה"שוויון" של הגיוס.
כבר שבענו מוועדת טרכטנברג, שאמורה הייתה להשוות את הנטל, לשפר את חיי מעמד הביניים; ועדה שהייתה זריית חול בעיני הציבור, בעיני דור המחאה, בעיני בעלי החלום שחשבו שאפשר (עם ראש ממשלה בשם ביבי) לעשות צדק חברתי או להקטין את הפערים בין האלפיונים והעשירונים וכל האחרים הרחוקים כל-כך זה מזה.
שר-העל והשר שמתחת שיחקו בהעלאת מיסים עקיפים כבר חודשים רבים. "נתנו" לישראלים גני-ילדים חינם מגיל 3 שעוד לא התחילו לפעול ואלוהים יודע מתי יתפקדו ברמה הראויה, אם בכלל - וכבר עומד שר-העל ומלגלג על המאמינים: "אין ארוחות חינם", כאילו היה מישהו שקיבל משהו בחינם...
תרמית המובטלים בישראל כאמור, שמענו עד זרא על הצלחת הכלכלה הישראלית. שמענו גם ללא הפסקה שאין מובטלים בישראל, פשוט כולם עובדים ומרוויחים. איפה? אצלנו - שלא כמו ביוון ובספרד הארצות הנחשלות. רק שכח השר התחתון להזכיר כי בחודש יוני השנה נכנסו למעגל האבטלה עוד 17 אלף מובטלים ועכשיו, כשהגענו לאוגוסט, המספר כנראה יעלה.
עכשיו בואו נבדוק את הפירוש של "עובדים ומרוויחים". השכר הממוצע במשק הוא כ-8,000 שקלים למשפחה, אבל שכיר שהיה מובטל וזכה לעבודה, מרוויח אולי 4,000 שקלים ואולי פחות. חלק מהם מקבלים עבודה זמנית ואז חוזרים ל"מעגל" האבטלה. אבל אז הם לא רשומים יותר כמובטלים, הם רשומים כ"עובדים"! שלא יעבדו עלינו: אין מספיק מקומות עבודה ואין משכורות שאפשר לחיות מהן. כסיסמה למדינה מצליחה ללא אבטלה זה ממש מוצלח, רק מאוד לא מדויק!
שר-העל ביבי לא רואה את הבחירות קרבות והוא יכול עכשיו להטיל גזירות, לשאוב מתוך כיסינו מה שאפשר, וזאת רק כהתחלה. תאריך הבחירות הבאות נראה פתאום רחוק. בינתיים אפשר להתעסק עם איחוד ופירוק מפלגות בשלטון - אפשר לשחק בהחלפות כל עוד נדמה שהבחירות רחוקות; ואין בעיה לזלזל בבוחרים לעתיד, ניתן לספר כל יומיים סיפור אחר, גירסה אחרת, להטיל גזירות חדשות, לשנות דעה מול הבוחרים לעתיד, השלטון נותן היום ולוקח מחר ולהפך, עם הסברים מגומגמים, קופצניים ולא משכנעים.
כל אזרח יודע שיש עוד דרכים חוקיות למלא את הקופה הריקה, יש עוד מקורות כספיים מלבד כיסו המחורר של האזרח ה"קטן". אבל הכיס המחורר הוא הנוח ביותר, זה כיס של קהל שלא אומר "לא", קהל שנותן, מקטר, אבל נותן!
האם שטייניץ, שר האוצר התחתון, וביבי נתניהו, שר-העל, סומכים על כך שהבוחרים לעתיד ישכחו? יתבלבלו? לא יבינו? ימשיכו לחשוב שאי-אפשר לנהל את המדינה בלי שר-העל ומר שטייניץ? הם לא שמעו על כך שיש יום אחד בחיי כל פוליטיקאי שהבוחרים מואסים בו? ברור שראיית הנולד היא לא חלק מכישרונות שר-העל הגדול ושר האוצר הקטן...
