בימים אלה של חידוש מאבק על צדק חברתי, מאבק של הרוב הדומם, של המעמד הבינוני במדינה, שנושא על כתפיו את תחלואי החברה הישראלית ומשלם מחיר אישי וכלכלי כבד ביותר, הכריז השבוע משרד הביטחון על הקמת יחידה חדשה שתטפל ישירות במאות נכים שהוגדרו להם 100 אחוזי נכות. אכן מדובר בצעד מבורך, אך יש לזכור שהמדינה עדיין לא נתנה פתרון הולם להכרה בזכויות ותשלום רטרואקטיבי להלומי קרב - נכים רבים שנפגעו בנפשם בעת שירותם הצבאי.
כאשר מדינת ישראל שולחת את בניה ובנותיה למלחמה, היא מבכה את הנופלים ומברכת על אלה שחזרו לגבולותיה. מאלו שזכו לחזור בשלום, יש כאלה שלא שפר עליהם מזלם. אלה ממשיכים לחיות את שחוו, בנפשם.
"דחיפה" לשיקום מהיר חוק הנכים ופסיקת בית המשפט מכירים בהלם קרב כנכות נפשית בת-הכרה. ההכרה בחיילי צה"ל הסובלים מלקות בנפשם כתוצאה מפעילותם במסגרת הצבא, היא מחויבות מוסרית חברתית, אשר החברה חבה לבניה ולבנותיה אשר בשמה ולמענה פעלו.
למרות המחויבות, נדמה שמשרד הביטחון מעמיד קשיים להלומי הקרב, ובעיקר לצעירים שביניהם. ככל שגילו של הלום הקרב צעיר יותר, כך באגף השיקום ישנו רצון "לדחוף" את הנכה לשיקום מהיר, ולחזרה מהירה למסלול החיים הרגיל. נכים הלומי קרב דורשים בימים אלה ממשרד הביטחון שינוי גישה והשוואת זכויות.
גישה זו מבוססת על חשיבה נכונה, לפיה יש לעשות את כל שאפשר על-מנת לאפשר להלום הקרב לחיות חיים מלאים, עצמאיים ומאושרים. עם זאת, גישה זו לא תמיד מתאימה לכל אחד. מה שמתאים וטוב להלום קרב אחד ולכישוריו, לא בהכרח מתאים לאחר. נדמה, כי המערכת אינה מתאימה לטיפול פרטני אשר מתחשב בחולשותיו, במעלותיו, באישיותו ובמקרהו האישי של הלום הקרב. לעיתים, הרצון לדחוק בנכה לחזור למסלול החיים הרגיל, לא מיטיב עם הנכה ואף עשוי לטעת בו רגשות קשים וחוסר אמון במערכת, אשר זו אמונה על הטיפול בו והדאגה לו.
שינוי חשיבה כולל יש מקום לשינוי חשיבה כולל במערך השיקום של הלומי הקרב, ובפרט ביחס להלומי קרב צעירים שכיום אינם זוכים למענה הולם בשיקומם מבחינה נפשית, חברתית וכלכלית. סביר היה להניח שבמרוץ השנים תהיה התקדמות של ממש בטיפול ובקידום זכויות הלומי הקרב במדינה, אך לא פעם משרד הביטחון פוגע בהם. בכל הקשור לשיקומם, פעמים רבות ישנה אטימות וחוסר הבנה למצבם של הלומי הקרב. נדמה שמשרד הביטחון, בכל הנוגע בטיפול בנכי צה"ל אלה, בשונה מאלה שפציעתם היא פיזית ונראית לעין ובשונה מאלו הסובלים ממחלות נפש "מסורתיות", מתקשה לספק את הטיפול המתאים והטוב ביותר לו ראויים נכים אלו.
השיקום של הלומי הקרב הוא אפשרי. מדובר באוכלוסיה איכותית אשר שירתה את המדינה ונתנה לה את כל שהיה לה. יש להקצות תקציבים שיאפשרו תהליך אבחון, שיקום וטיפול פרטני בכל הלום קרב. יש להעניק להלום הקרב יחס חם ואוהב, ותחושה כנה כי המערכת שלשמה יצא לקרב, דואגת לצרכיו, מטפלת בו ומקדמת את שיקומו. הלום הקרב זקוק לאוזן קשבת. אגף השיקום צריך להשקיע יותר זמן בהקשבה להלומי הקרב למען בניית מערכת שיקום פרסונאלית אשר תעניק טיפול הולם, מקיף, ממצה, ועם זאת פרטני ואישי להלום הקרב הספציפי על-פי כישוריו, מבנה אישיותו וחומרת פציעתו. טיפול ממין זה יחזיר יותר הלומי קרב למעגל העבודה ולמסלול החיים הרגיל, ויהפוך אותנו לחברה מוסרית יותר אשר דואגת לפרטיה.
