ניאו-ליברלים קוראים ל
בנימין נתניהו וליובל שטייניץ, והם, במקום לקצץ במס, מעלים את המס. תאצ'ריסטים קוראים להם, ובמקום לקצץ תוכניות בעלות היבטי רווחה מובהקים, כגון חובת לימוד מגיל 3, הם מביאים כסף מן הגורן ומן היקב על-מנת להמשיך ולנווט את ספינת הכלכלה הישראלית לחופי מבטחים, על-אף נחשולי הענק אשר הטביעו משחתות ונושאי מטוסים, ותוך התחשבות מירבית בשיקולי רווחה וחברה.
כן, אנו דמוקרטיה, ובדמוקרטיה השלטון הוא שק חבטות, השלטון נמצא שם מרצון, הוא ידע מראש שעתידו להיות שק חבטות, כך שאין לחוס עליהם. את השאלה אני מפנה אלינו, אל הציבור הנבון, המביט דרומה, למצרים ולאפריקה, ומבין ששם הוא לא רוצה להיות, מביט צפונה לעבר סוריה, וודאי ששם אינו רוצה להיות, וגם אם מרחיק מבטו אל העולם הגדול, לאירופה, לאמריקה, משאת-נפשו של כל שוחר כסף וזהב – גם שם חלילה מלהיות.
אם אנחנו כאן, במקביל לקיטורים ולחבטות חשוב גם לומר לשניים בין נוגרה לראסיה שאנחנו מכניסים להם בין דפי העיתון (בין אם מגיע להם, בין אם לאו), שאנחנו לא בטוח מבינים את הצורך ואת ההשלכות של הפעולות, ואנחנו לא ששים להיפטר מכספים שאנו מרוויחים ביושר, אך אנחנו ודאי מעריכים את האחריות שלהם, אנחנו ודאי מעריכים את ההתעלמות מהשיקול הפופוליסטי אלקטוראלי, אנחנו ודאי מעריכים ומוקירים את ההקשבה שלהם לניתוחים של הבנק המרכזי אשר מצביעים על הפעולות הנ"ל כפעולות של אין ברירה.
אז ביבי, שטייניץ, ראש הממשלה ושר האוצר, המשיכו לפעול באחריות, היו קשובים לכולם וקבלו את ההחלטות הנכונות, גם אם הן כואבות, לנו, לכם, לכולנו. הפוליטיקה רוויה צביעות, אתם יודעים, כי אתם הרי שם. ודאי שאסור להתעלם מהביקורת, אך ודאי שחובה לברור גם בביקורת את התבן מן הקש.
כל מס ערך שנוסף היום וייעודו ייצוב המשק, ומניעת דירדורנו לשפל שמוכר לנו מן העולם, הוא מס ערך שיירד עם הזמן עת יעבור זעם, ואז נוכל שוב להכות בשלטון עם התאצ'ריזם והניאו-ליברליזם השגור כל כך בפינו.
