השבוע,
בנאום ההתרמה שלו במלון המלך דוד בירושלים גרם מיט רומני לזעם כאשר דיבר דברי יושר והביא כמה עובדות קיימא על הבדלי התרבות בין הישראלים הערבים הפלשתינים. הגיע הזמן להפשיל שרוולים ולתמוך בעמדתו של רומני. ולהלן הסיבה:
רומני דיבר לקבוצת תורמים, חלקם אפילו טסו במיוחד לישראל כדי להשתתף; הוא אמר לקבוצה כי התרבות הישראלית עזרה לישראלים להצליח יותר מבחינה כלכלית, מאשר הפלשתינים. וזו האמת. הכישלון של החברה הערבית מתחיל בטיפוח השנאה הנלהב שלה.
רומני אמר, "אני מתרשם באופן מיוחד מידה של ההשגחה העליונה, בכל פעם שהיא בוחרת להחיל את עצמה, וגם מהגדולה של רוח האדם, וכיצד אנשים מגיעים לגדולה ויש להם מטרה מעל לעצמם ומסוגלים לבנות ולהשיג דברים שרק יכולים להיעשות על-ידי אלה שנוצרו בצלם אלוהים."
הערבים הופיעו בארץ ישראל, מחצי האי ערב, כאשר החלוצים היהודים הראשונים הגיעו לשם במאה ה -19. חלוצים יהודים אלה היו תחת השפעת ההשגחה עליונה שניתנה לעם היהודי עם עשרת הדיברות, למרגלות הר סיני. מאז הערבים לקחו טרמפ על ההשגחה העליונה הזאת. כל עוד היהודים הלכו מגדולה אחת לשניה, בארץ ישראל, הערבים שבחרו בכך, הועילו תועלת מזה.
ב-1948, מדינות ערב פתחו במלחמה על המדינה היהודית המתהווה, ובה היהודים איבדו את האדמה העתיקה של יהודה ושומרון שבאופן חוקי הייתה חלק בלתי נפרד וחוקי של מדינת ישראל. הערבים עזבו את הארץ שוממה, כפי שהייתה במשך 2000 שנה, בשל העדר בעליה החוקיים. בהחסר איבר זה מאדמתם, הישראלים-היהודים הביטו קדימה עם אמונה וסיבולת. הם בנו ופיתחו את הארץ שהם הצליחו לשמר ומדינת ישראל הלכה מחיל אל חיל, זאת למרות שמטרת מדינות ערב העיקרית הייתה להשמידה והם ניסו לעשות זאת בכמה הזדמנויות.
במלחמת ששת הימים ב-1967, כשישראל זכתה להשיב לשליטתה את שטחיה שאותם איבדה במלחמה הקודמת, היהודים לא חיכו לאף אחד שיתן להם השראה; הם החלו מיד לעבד את האדמה שנגזלה מהם וגרמו לה לפרוח כמו שהתנ"ך שלהם מתייחס. לערבים שחיו על אדמה זו, באופן בלתי חוקי, ניתנה הזדמנות נוספת להצטרף לרוח החלוצית היהודית. זה עבד די טוב עד שה-"תחכום" של הסכמי אוסלו בא לשחק. הסכמים מדיניים אלה גרמו מחלוקות בחברה הישראלית וייצרו קרע עצום בין החברה הישראלית והערבית.
הערבים פיתחו מנטרה של "רחמו עלינו, היהודים מדכאים אותנו" שיצרה חברה שלמדה לחיות על תרומות ודמי אבטלה. העולם "הנאור" הפקיד ומפקיד בחשבונות הבאנקים של הערבים-פלשתינים מיליארדי דולרי סיוע, חלקם הגדול בוזבזו ומבוזבזים או משתמשים בהם לרעה. מאז אסון הסכמי אוסלו של 1993, הערבים-פלשתינים מתקיימים על כספם של אנשים אחרים. כשחיים על חשבון אחרים זה רק מביא לשחיתות ומסיר את רוח היצירה האנושית, וכאן הערבים נתקעו. לא רק שהם למדו לחיות עם האשליה כי חלק מאדמות יהודה ושומרון שייכות להם, הם גם מצפים שהשגחה עליונה וניסים יביאו להם שיגשוג. למרבה הצער, אי-אפשר להצליח כאשר חיים על אדמה שאינה שייכת לך.
בעוד שהיהודים הפשילו שרוולים והתחילו לעבוד, ולא משנה תחת איזו בעיות פוליטיות והתנאים בשטח, כדי לפתח את הקרקע שהם החזירו לבעלותם, הערבים עמדו על קו הצד וצפו בהתקדמות שהיהודים עשו ושנאתם וקנאתם ליהודים גדלה.
הקנאה היא רגש שלילי, בדרך כלל מתייחס לחוסר ביטחון, פחד, חרדה על אובדן צפוי של משהו שהאדם מעריך, בעיקר ביחס לקשר אנושי. קנאה לעתים קרובות מורכבת משילוב של הצגת רגשות כמו כעס, טינה חוסר אונים, חוסר התאמה וגועל. הסכמי אוסלו שלאורכם הישראלים הסכימו לאפשר שאדמה יהודית תהפך למדינה ערבית נוספת הפיקו בקרב הערבים תחושה של קנאה של אובדן של משהו שבמציאות מעולם לא היה קיים. אדמות יהודה ושומרון מעולם לא היו שלהם.
שנאה היא סלידה רגשית קיצונית עמוקה, מכוונת נגד עצם או אנשים מסוימים. מושאי שנאה כזאת יכולים להשתנות משמעותית, מעצמים דוממים לעמדות, לבעלי חיים, לעצמך או אנשים לאחרים, לקבוצות שלמות של אנשים, לאנשים באופן כללי, לקיום, או לעולם כולו. השנאה קשורה לעיתים קרובות עם רגשות של כעס ונטייה עוינות כלפי מושאי השנאה. שנאה יכולה לגרום להתנהגות קיצונית שכוללת אלימות, רצח ומלחמה. וזה מה שהערבים טיפחו, תרבות של אלימות, רצח ומלחמה.
קנאה גם מוגדרת בצורה הטובה כרגש טינה המתרחש כשלאדם חסרה איכות מעולה נתפסת אחרת, הישג או החזקה ולכן הוא מבקש שלאחרים זה גם יחסר. זה יוצר תרבות של דה-לגיטימציה של מדינת ישראל.
וזה מה שהחברה הערבית בכלל, והערבים-פלשתינים, בפרט, מלמדים את ילדיהם מלידה, שנאה וקנאה ליהודים. עם רגשות שליליות עמוקות כאלה, ההתקדמות היא לא בהישג, או אפשרית, שלא לדבר על חיים בשלום ובהרמוניה, ושגשוג.
וזה המקום שבו רומני היכה במסמר על ראשו ...רומני המשיך בנאומו ואמר, "אני מגיע למקום הזה [ישראל], עם תחושה של ענווה עמוקה, כשאני מסתכל מסביב ורואה אנשים נהדרים שכבר השיגו דברים גדולים, וגם בעלי חוש של קישור רוחני, ומכירים ביד ההשגחה העליונה להקים את המקום הזה ולהפכו לעיר הקודש."
בעוד שהערבים לומדים וגדלים על תכונות שליליות, הישראלים הם אלה שמאז שהקימו את מדינתם הריבונית, בנו ובונים מדינה מדהימה ומופלאה; הם בונים חברה שלומדת, טוב, צדק וחסד של תיקון עולם, ששואפת לעשות את העולם למקום טוב יותר לחיות בו.
והתוצאה של כל זה, כמו שרומני כל כך טוב הביא לידי ביטוי, "כמו שאתה בא לכאן [לישראל] ואתה רואה את התמ"ג לנפש, שבישראל זה בערך 21,000$, ולהשוות זאת עם התמ"ג לנפש בשטחים המנוהלים על-ידי הרשות הפאלסטינית, שהוא יותר כ-10,000 דולר לנפש, אתה שם לב להבדלים הכלכליים הדרמטיים."
הערבים-הפלשתינים קראו לדבריו של רומני לאורך טענתם המפורסמת, גזענות. בפעם האחרונה שבדקתי את המילה גזענות, היהודים והערבים שייכים לאותו גזע "לבן". אבל, כדי להגן על הכישלון שלהם, לא רק מבחינה כלכלי, אבל יותר אנושי, הערבים-פלשתינים משיייכם את כל מה שמעסיק אותם עם והיהודים לגזענות וזה כולל האמת שנאמרת.
כל תחלואי החברה הערבית-פלשתינית הם התוצאה של חינוכם הלקוי, שמוטבע בתרבות של שנאת רצח-עם כלפי יהודים, הסתה, שקרים, הונאה וגריעה מוחלטת מן המציאות והאמת.
אם המערב "הנאור" ימשיך להתעלם מכל זאת בנוחות ויתן סנקציה לתרבות הערבית של אנטישמיות, שנאה וקנאה, שהפכה לאופנת ההתנהגות הנוכחית של חברתם ושל חלק גדול מהמערב, אז הסיכוי לרפורמה משמעותית בעולם הערבי הוא בספק גדול ונאומו של רומני דיבר נפחים על האמת שהם פשוט לא רוצים לשמוע, ולא למדו לקבל ולחיות על פיה.
וישראל, שעד כה, פועלת לאורך מדיניות מעורפלת של הזכויות החוקיות שלה לאדמות מנהר הירדן ועד לים התיכון, רק עזרה ועדיין עוזרת למצב הערבים-פלשץינים להיות איפה שהם היום, מבחינה כלכלית ורגשית.
