"ואתחנן אל ה' בעת ההיא...". משה האיש, המנהיג, רעיא מהימנא, האיש אשר "עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא" [במדבר י"ב, ז'], עומד למות. הוא ימות בטרם ייכנס העם לארץ ישראל. הוא עומד למות בלא לראות את
הארץ הזאת.
משה מתייצב מול העם שלו, מול האנשים אותם הוביל, ומשתף אותם בחוויה אישית מאוד. חוויה קשה עבורו מול הקב"ה. "ואתחנן אל ה' בעת ההיא... אעברה נא ואראה את הארץ הטובה..." [דברים ג', כ"ג]. בקשה מובנת ופשוטה. רק לראות את הארץ אליה לא אזכה להיכנס. אבל "ויתעבר בי ה'" [שם, ג', כ"ו] – ה' נמלא עלי חימה וסירב, ולא עוד אלא שביקש ממנו להפסיק לבקש זאת.
ה' מתיר למשה רק לעלות על ההר ולהביט מרחוק על הארץ "כי לא תעבור את הירדן הזה" [שם, ג', כ"ז]. ומיד מוסיף לו: "וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו כי הוא יעבור לפני העם והוא ינחל אותם את הארץ" [שם, ג', כ"ח]. כמה קשה לשמוע דברים כאלה. אחרי שנשא את העם ארבעים שנה, לא יזכה משה להיכנס אל הארץ, גם לא כדי לראותה. את זה יוכל לעשות מעל ההר ולהביט מרחוק. ולא עוד, אלא תוך שמיעת ההודעה הקשה הזאת הוא מצווה לחזק את יהושע בן נון ולהכינו להכנסת העם לארץ המובטחת. כי הוא כן ייכנס והוא יוביל. והוא ייכנס והוא יראה.
אין ספק, רגע קשה מאוד בחייו של המנהיג הדגול משה, רעיא מהימנא (הרועה הנאמן). כמה גדלות נפש, כמה נאמנות וצייתנות של מנהיג כדי לשמוע הודעה כזו.
"אמר משה לפני הקב"ה: ריבונו של עולם! גלוי וידוע לפניך יגיעי וצערי שנצטערתי על ישראל עד שיהיו מאמינים לשמך, כמה צער נצטערתי עליהם במצוות עד שקבעתי להם תורה ומצוות. אמרתי: כשם שראיתי בצרתם כך אראה בטובתם, ועכשיו שהגיע טובתם של ישראל אתה אומר לי: "לא תעבור את הירדן הזה? [מדרש רבה, דברים י"א, י']. ואלוקים לא סלח. אלוקים רק דרש ממנו להפסיק עם הבקשות: "רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה..." [דברים ג', כ"ו].
נענש אחד לטובת עם שלם ולמה סירב ה' ולמה משתף משה את בני ישראל בעניין האישי-רגשי הכואב הזה? משה עצמו מסביר לבני ישראל למה. "ויתעבר בי ה' למענכם ולא שמע אלי" [שם]. בשבילכם עשה זאת ה'. לטובתכם התאכזר אלי. שהרי זה באמת אכזרי. וזאת למען תלמדו, תראו ותיראו. תלמדו שה' לא על הכל סולח. לימדו מהמקרה שלי. עליכם, בני ישראל, להבין שלא תמיד ייסלח הכל. ואני נענש למענכם. מתוך מידת הרחמים של ה' עליכם. למען תלמדו לשמור ולקיים ולא לבנות על סליחה בכל פעם שתבקשו.
כך משה, האיש המנהיג, הרועה הנאמן, ברגעיו הקשים, משתף את העם ומנחיל לו עוד מוסר גדול בטרם יילך מהעולם. מוסר בונה ומחנך כצידה לדרך. "אני אומנם הובלתי ועשיתי והכל בשבילכם. אבל מעדתי וה' לא סלח, והנה אני נענש קשות. וכל זה למענכם. כדי שתהיו טובים יותר ותשמרו על עצמכם".
מיד אחרי הווידוי המצמרר הזה, אחרי השיתוף הנוגע ללב הזה, עובר משה אל "החוקים ואל המשפטים". עתה, משהבנתם קוצו של יוד. עתה, משהבנתם חשיבות הדיוק בקיום מצוות ה', הנה אתם יכולים ללמוד מה הם החוקים והמשפטים שעליכם לקיים". ועוד מוסיף משה ומזהיר: "לא תוסיפו על הדבר אשר אנוכי מצווה אתכם ולא תגרעו ממנו" [דברים ד', ב']. יש לדייק בקיום המצווה. אסור להפחית ממנה וגם לא להוסיף ולא לעשות יותר ממה שאתם מתבקשים. וזה כנראה קשור לחטאו של משה.
מדרגתו הגבוהה של הצדיק "ויאמר ה' אל משה ואל אהרן: יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל, לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם" [במדבר כ', י"ב]. טרגדיה קשה. משה ואהרן, האחים המופלאים, מנהיגים דגולים שהנהיגו את עם העבדים והפכו אותו לעם חופשי המסוגל לנחול את הארץ המובטחת. המנהיגים הדגולים שהובילו אותם במדבר, תמכו, חיזקו, הוכיחו ושמרו, מנהיגים אלו לא ייכנסו לארץ. זה הטריד מאוד פרשנים שונים שניסו להבין מה היה החטא ועל מה נענשו ככה. וכמה פירושים יש לכך;
רש"י תולה את החטא בכך שהקב"ה ציווה את משה לדבר אל הסלע ואילו הוא היכה אותו. זוהי סטייה מציוויו של הקב"ה. ובכך - גם חוסר קידוש השם. "שאילו דיברתם אל הסלע והוציא, הייתי מקודש לעיני העדה, ואומרים: מה סלע זה, שאינו מדבר ואינו שומע ואינו צריך לפרנסה, מקיים דיבורו של מקום - קל וחומר אנו" [במדבר כ' - רש"י לפסוק י"ב].
והרב דסלר [מכתב מאליהו] מביא פירוש הנוגע ברובד רוחני גבוה לסיבת מותו ועונשו של משה: הדבר דומה למצב שבו אין הדור לומד מהצדיק, כי מדרגתו הרבה למעלה מהם. במקרה זה כאמור אחד הצדדים צריך שיסתלק. הצדיק מוותר ומבקש להסתלק ולא ייענש הדור. כך יש להבין מדוע דוד לא בנה את בית המקדש, וכך יש להבין מדוע לא נכנס משה לארץ. בשני המקרים דוד ומשה היו בבחינת כלים ומושלמים מדי, ובמקרה של חטא בבנ"י היו עלולים להמיט שואה על העם, ועל כן דוד לא בנה את בית המקדש, ומשה לא נכנס לארץ. אחרת – חמת הקב"ה כאמור הייתה עלולה להביא להשמדת העם חלילה. עכשיו – חמתו של הקב"ה ניתכה על עצים ואבנים (עם חורבן המקדש), כיוון ש"הכלים" הם שנסתלקו.
1 לדקדק בקיום המצוות אבל משה התפלל והתחנן לפני ה' – ולא נענה! ודברים עמוקים על כוח התפילה, על סיבת הקבלה או חלילה מה שאינו מתקבל, לומדים אנו ממדרש פליאה: בתפילה שמתקבלת יש משום תיקון המתפלל, ועל כן תפילתו נשמעת, ואין כאן שינוי דעתו של הקב"ה. כיוון שמשה היה מושלם, לא הייתה בתפילתו שום אפשרות לתקן את עצמו, ועל כן תפילתו לא עזרה ולא נתקבלה.
ומשה, המנהיג הגדול, שליחו של הקב"ה. האיש שהוביל וחיזק את העם ארבעים שנה מיום צאתו ממצרים, הוביל אותם בצמא וברעב, תמך בהם בקשיים ובתלונות, ניצב היום לפני העם, ימים מספר טרם מותו, ברגע הגדול שלהם בעומדם להיכנס לארץ המובטחת להם בזכות אבות, הוא משתף אותם בחוויותיו האישיות ובכך מעניק להם פרק מוסר גדול לחיים עם החוקים והמשפטים שניתנו להם לקיימם. כי קיום החוקים והמשפטים שניתנים להם, הם שיעשו אותם לעם הנבחר שכל הגויים יעריכו ויכבדו. "ושמרתם ועשיתם, כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים, אשר ישמעון את כל החוקים האלה ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה" [דברים ד', ו'].
יהודי המקיים את מצוות ה' במדויק זוכה להערכת הסביבה הגויית. יהודי שמזלזל בדיוקן של המצוות – זוכה, בהתאם, ליחס מזלזל של הסביבה. על-ידי קיום מדויק ונאמן של המצוות, מתעוררת סקרנות העמים והם בוחנים ולומדים את החוקים ובכך מגלים את עוצמת היהדות, את כוח קיום החוקים והמשפטים החשובים ההופכים עם לעם-קדוש. שהתורה היא בקודש, שהרי חוכמה אלוקית היא.
"התגלות זו בסיני העניקה לעולם לא רק את עשרת הדברות, הבסיס לכל מוסר, כי אם גם חוק מפורט ביותר, המווסת את כל האספקטים של חיי אנוש – המוסרי, החברתי, הביולוגי, ההיגייני, הרפואי, הכלכלי, המשפטי ואפילו הצבאי. אנו יכולים להצהיר בלא היסוס, שהחוק העברי – התורה – הינו מדע האדם המושלם ביותר המצוי בידינו. ומעל הכל, העקיב ובעל האחידות הפנימית המושלמת ביותר" [פרופ' ברוק הנרי, בנאום בכנס בינלאומי באדינבורג בשנת 1960].
2