במסגרת החוק לעידוד מחקר ופיתוח בתעשיה, התשמ"ד-1984 (להלן: "החוק"), נקבע כי בעת הוצאת ו/או מכירת ידע מחוץ לישראל, ע"י חברות שקיבלו מענקי מחקר ופיתוח (להלן:"החברות"), מדינת ישראל תהיה זכאית לחלק מסכום הרכישה על-פי "סכום בסיסי" שנקבע בחוק (להלן: "התשלום").
לאור אי הודאות של החברות, בנוגע לגובה התשלום אשר יידרשו לשלם במסגרת הוצאת ו/או מכירת הידע מחוץ לישראל כמפורט לעיל, ניתנ1 לשרי התמ"ת והאוצר, באישור ועדת הכספים של הכנסת, סמכות לקבוע הוראות לעניין התשלום המרבי שידרשו לשלם אותן חברות (להלן: "הסכום המרבי").
בהתאם לאמור, ביום 14 למאי 2012, נקבעו תקנות שבמסגרתן נקבעה תקרה מקסימאלית לסכום המרבי, שעל החברות לשלם בעת העברת ידע, בין אם החברה שמכרה את הידע נשארה פעילה ובין אם מכרה את הידע והפסיקה להתקיים כתאגיד בישראל, בגובה של עד פי 6 מסכום המענקים שהתקבלו בנוגע לאותו ידע ובתוספת ריבית שנתית.
כמו-כן, במסגרת התקנות נקבע כי ועדת המחקר תוכל להפחית מהסכום המרבי כאמור, עד לגובה של פי 3 מסכום המענקים בנוגע לאותו ידע או בכלל לפי העניין, ובתוספת ריבית שנתית, כאשר מקבל הידע או מי מטעמו התחייב להשאיר את פעילות המחקר והפיתוח בישראל והכול בכפוף לקבוע בתקנות.
יודגש כי, אין באמור לעיל כדי לגרוע או להוסיף לעניין חבות מס רווח הון ככל שתיווצר ממכירת הידע.
לצפייה בתקנות -
לחץ כאן.
