40 שנים חלפו מאולימפיאדת מינכן שתיזכר לדיראון עולם בשל טבח 11 הספורטאים הישראלים בידי מחבלי ארגון הפאת'ח הפלשתיני, והנה שוב חוזר הועד האולימפי הבינלאומי ומתנגד למחווה סמלית שתעלה את זכר הקורבנות התמימים שנרצחו בכפר האולימפי במינכן, בזמן ובמקום שהיו תחת חסותו ובאחריותו של הועד האולימפי. מאז ועד היום מתעלם ועד בינלאומי זה מאחריותו השילוחית לרצח ספורטאינו, שהתרחש חרף אזהרות והתרעות על אפשרויות פיגוע בתקופה בה ספטמבר השחור של ארגון הפאת'ח הוביל את מתקפות הטרור ברחבי תבל בדיוק כפי שהג'יהאד העולמי מובילו בימים טרופים אלה כנגד התרבות המערבית.
וכך, בעת שאירופה מתאסלמת בהתמדה, וכשהאיחוד האירופי מסרב להכיר בחיזבאללה כארגון טרור, שוב עומדת מדינת ישראל בודדה במערכה המוסרית שאין נעלה ממנה.
ובריטניה, המארחת המשחקים בחסות הועד האולימפי, עוד מרחיקה לכת בהתבזותה, ומסרבת לכלול דקת דומייה לזכר הנרצחים, ובה בעת רואים אנו שבטכס הפתיחה הפסבדו-אלילי (הזוכה לטפיחות כתף עצמיות של הבריטים על הישגיהם ותפארתם) - הם מרשים לעצמם בצביעותם להזכיר את חללי הצבא הבריטי במלחמה נגד הטרור בעירק ובאפגניסטן, אבל חללים יהודים וישראלים שנרצחו חסרי מגן תחת חסות הועד האולימפי הבינלאומי - זה לא. דם יהודי כנראה זול עדיין מדם של גויים, במיוחד אם הם בריטים, וינצור האל את המלכה...
אשר על כן, התנהלות הועד האולימפי הבינלאומי באולימפיאדת לונדון המפוארת של 2012 היא לא יותר ממחזה אבסורד המזכיר לי את המערבון האלמותי: "הטוב הרע והמכוער".
הרע הרע של המחזה מתגלם בהתבזות ובצביעות הראויה לכל לשון גינוי של יו"ר הועד האולימפי הבינלאומי, ושל כל חברי ההנהלה, שמסיבות פוליטיות סרבו להנציח את זכר הנרצחים ולגנות את מעשה הרצח הנתעב כדי שישמש אות אזהרה לאותם טרוריסטים העלולים לנסות לפגוע שוב באחווה הספורטיבית וברוח השלום של המשחקים האולימפיים לעתיד לבוא, ואין ספק שארגון זה זכה במדלית קלון מוסרי בשל התנהגותו, ולתואר של האיש הרע בהתרחשות הספורטיבית של לונדון 2012, ובכלל זה ברמה מוסרית שאין נחותה ממנה.
המכוער אלכס גלעדי הוא נציג של עצמו בוועד האולימפי הבינלאומי וחבר בו, אבל הוא מציג עצמו כנציג ישראלי בארגון זה. שאלה טובה היא, מה תרומתו של האיש הזה להצלחות הצנועות של ישראל בספורט האולימפי מדי 4 שנים? אבל אותו אלכס גלעדי יודע לנכס לעצמו הצלחות ומדליות נדירות המוענקות לספורטאי ישראל באולימפיאדות כדי להניח זרי דפנה על ראשיהם של מדליסטים ישראלים ולהתחכך בהצלחתם. הוותיקים שבינינו זוכרים את מר גלעדי כעיתונאי ספורט של העיתון
ידיעות אחרונות, כשדרן ומנהל מחלקת הספורט של הערוץ הראשון, שעלה לגדולה לאחר הצלחות בשידורי ספורט בינלאומיים עבור ערוץ NBC האמריקני ומשם, קשריו עם הועד האולימפי הבינלאומי וצירופו לשורותיו, העלוהו לפסגת ההצלחה הכלכלית, והחברתית הישראלית והבינלאומית כאחת, וכיום אלכס גלעדי הוא נשיא קבוצת קשת שזכתה בזיכיון לשידורי הערוץ השני, ועליו נאמר את שאמרו חכמינו: וישמן ישורון ויבעט.
מציטוט דבריו ברשת nrg מסתבר כי אלכס גלעדי מתנגד לדקת דומייה לזכר הטבח במינכן 1972 ונימוקיו מעוררי תחושת הגועל הם:
"אני חושב שהשעה לא נכונה לוועד האולימפי העולמי לעשות את זה; אני לא אתמוך בצעדים שעלולים לפגוע באחדות של התנועה האולימפית, ולא אתן לאויבים שלנו הזדמנות להחרים את המשחקים האולימפיים. זה רעיון רע מאוד; רק בשבוע שעבר פורסם במעריב כי מדינות ערב מנעו את כניסתה של ישראל למשחקי הים התיכון; בנוסף גירשו אותנו ממשחקי עמי אסיה ב-1974 ולא חזרנו לשם יותר. אירופה הסכימה לקבל אותנו לחיקה רק ב-1994 וזו עדות ניצחת לעובדה שאנחנו נאבקים בכל זירה על מקומינו, ולכן לא הגיעה השעה ליוזמה הזאת של דקה דומיה, אף שאני שמח על מה שהמשפחות עושות אני לא יכול לתמוך בזה" ס"צ.
סדר העדיפות של מר גלעדי הם לא כבוד משפחות החללים, הוריהם, נשותיהן, ילדיהם וחבריהם, לא כבוד ארצו מולדתו, שהוא יונק מלוא פיו מעטיניה, אלא "אחדות התנועה האולימפית" זו המשלמת את שכרו השמן, זו המעטירה עליו כיבודים ויוקרה. אויביה של התנועה האולימפית כדבריו, כנראה הם לא המחבלים הרוצחים הנתעבים, אלא כנראה המשפחות השכולות שבגינן אויבים נסתרים יחרימו, שומו שמיים, את האולימפיאדה! ומזכיר לנו מר גלעדי את המשחקים האסיאניים מהם "גורשנו" כדבריו, וכן, "שאירופה עשתה לנו טובה ב-1994 שקבלה אותנו לחיקה", והשפל מכל במה שאומר ומדבר האיש הזה בשמנו: שכל הביזיונות הללו הן בעצם של ארגון העל של הספורט העולמי, שלא התייצב כנגד המחרימים והחרים אותם, את המחרימים, והמקומם מכל הם דברי האיש האומר: "שזו עדות ניצחת לעובדה
שאנחנו נאבקים בכל זירה על מקומנו." אתה, אלכס גלעדי, לא נאבקת, אינך נאבק ולא תאבק למען מקומנו בזירה העולמית, ועל כן מוטב שלא תצרף את שמך לכלל עם ישראל, כי במו פיך ובמעשיך כפרת בעיקר, השחרת את שמנו בעמים, וראוי אתה לחברים כמו ראש הועד האולימפי הפלשתיני, הטרוריסט גי'בריל ראג'וב שברך את הועד האולימפי העולמי על כך שלא עמד דקת דומיה לזכר 11 ספורטאים יהודיים שארגונו רצח בדם קר לפני 40 שנה בדיוק.
בשל מעשיו אלה ראוי אתה אלכס גלעדי למדליה סמלית של הישראלי המכוער בסרט האבסורד שרקח הארגון שהוא כה חרד לשלומו.
הטוב הטוב הוא הספורטאי הישראלי המשתתף באולימפיאדה ונושא את שם הספורט, האחווה והרעות האנושית ללא אינטרסים, אינטריגות ופוליטיקה זולה. הטוב במשחקי לונדון 2012 הוא בן דמותו של הג'ודוקה, אריק זאבי. הישראלי היפה, האנטיתזה של הישראלי המכוער, זה ששכח מאין הוא בא ולאין הוא הולך, זה שהכסף, האינטרס האישי, והנאמנות למשלם השכר קודמת לנאמנות, לפטריוטיזם ולאהבת המולדת. אריק הג'ודוקא הוא סמל לטוראי המנצח, לחייל הלוחם את מלחמות ישראל בקו הדם בלא לקבל תמורה, ובלא להיחשב כפראייר בעיני עצמו.
אריק יצא לקרב האולימפי לכבודה של מדינת ישראל וכבוד העם היהודי. הוא הגיבור האמיתי של כולנו באולימפיאדה המתנכרת הזו למוסר האנושי ולזיכרון הנרצחים אותם חייב היה העולם לשאת בראש לפיד החירות בפתיחת המשחקים. אריק זאבי הוא המנצח הגדול של זירת ההיאבקויות על מעמדו של עם ישראל בגויים.
כולנו מחבקים אותך אריק! אתה הגיבור האמיתי שלנו. בואו ונישא אותו על כפיים בשובו ארצה...
