הקיצוץ הרוחבי שעליו החליט ראש הממשלה אינו פוסח שלא במפתיע, על השכבות החלשות. מה שהתחיל כקיצוץ בהוצאות הממשלה הפך במהרה לקיצוץ בקצבאות לחוליות החלשות ביותר. אולם בסוף השבוע נתבשרנו שהרע באמת עוד לפנינו, קרי מה שהחליטה הממשלה כעת הוא רק מבוא לקיצוץ האמיתי בקצבאות לחלשים שטומן בחובו תקציב 2013.
כל העת, יש לציין, מלווה אותנו ברקע קול הלמות התופים במחול השדים שעורכים ראש הממשלה ושר האוצר שלו שבתקיעת חצצוצרות מכריזים כי הקטנת הוצאות הממשלה היא מבחן קיומי לישראל לטווח בינוני וארוך. הביטוי המעשי של הקיצוצים אמור להתקיים בהקטנת תקציב המדינה. למרבה הפלא התבשרנו כי תקציב 2013 לא יקטן ואף יגדל. אם כך מה הועילו חכמים בתקנתם? - אם המשק מתקרב למצב נואש ונוצר הכרח לפגוע שוב ושוב בחלשים ביותר מדוע אין לכך הביטוי הנדרש בתקציב? ראש בממשלה ושר האוצר יספקו בוודאי בהרגלם שפע נימוקים מדוע כך ולא אחרת.
ניחוש לא פרוע מידי יגלה שמדובר באותם נמוקים נדושים, כלומר, שפגיעה בחזקים קרי המעסיקים ובעלי ההכנסות הגבוהות במשק תביא "לעצירת הצמיחה" ולבריחת הון מהארץ לחו"ל. הדרך לתיקון המעוות אליבא דנתניהואת שטייניץ עוברת, כמו מציאות שאין לשנותה, על גב החלשים והשכירים.
סופרים את כמות המפגינים במקום טיפול שורש
לאחרונה החל ראש הממשלה להשתמש בנאומיו במילה "אמפתיה" ביחס לחלשים. חבל רק שהמלה הנאמרת אינה מגובה במציאות בשטח. מסתבר שמציאות של הפגנות כמעט שבועיות למען יותר שוויון בחלוקת הנטל אינן עושות רושם רב מידי על מקבלי ההחלטות הכלכליות בישראל. במקום לטפל טיפול שורש סופרים את כמות המפגינים בכל הפגנה ומכמתים לשיעור הנזק הפוטנציאלי. משיכת החבל הזאת לא תמשך לנצח. כאשר המצב ילך ויחריף גם התגובות תהיינה פחות "פושרות" ומד הנזק יעלה פלאים. המכנה המשותף לכל בני האדם הוא קודם כל - יצר ההישרדות. זהו הטבע האנושי. כשהוא נתון תחת איום אף אדם, מוכשר ככל שיהיה שיוכל לו. נוקשותה של מדיניות הממשלה בתחום הכלכלי מקרבת אותה לעימות ישיר עם אנשים הנלחמים על עצם קיומם. 